נס חנוכה

אני שונא חגים. שונא התכנסויות משפחתיות. אבל מכולם, את חנוכה אני מתעב ממש. אפילו חופש מהעבודה אין. בכל מקום מציעים לי את הדבר התפוח, השומני והמתקתק הזה. עם ריבה שנוזלת ותמיד מכתימה. אלוהים בטח לא התכוון לזה, כשעשה ניסים לאבותינו. איזה ניסים ואיזה בטיח. מי יכול להאמין למעשייה הזאת. פח שמן הספיק לשמונה ימים?

אני לא מאמין בניסים. לפעמים כשרע לי או כשאני זקוק למשהו נואשות, אני מקווה לנס. הוא אף פעם לא מגיע. למה שיגיע? אין דבר כזה.

חנוכה התחיל אתמול. עוד יום. קר בבוקר כשיוצאים. קר בערב כשחוזרים.
חזרתי. ערב רגיל. חוץ מעורב שנדבק לי לזנב. מצב-רוח מחורבן, תמיד אפשר לקלקל עוד יותר. הכנסתי לו בעיטה. תיכף השתטחתי בהפתעה. העורב החזיר בעיטה. לא הייתי צריך להיות מופתע. ככה זה בעיר.
קמתי ללכת. והעורב אחרי. גם חנוכה, גם עורב. יותר מידי. זה כבר כמעט ביש-מזל. בביש-מזל אני מאמין. איך לא? רודף אותי כל החיים.

הלכתי מהר, נכנסתי הבייתה ונעלתי טוב את הדלת. תוך כדי חליצת המגפיים ניזכרתי לרגע בעורב. כאילו שאין לי בעיות. רק עורב חסר לי. הצצתי דרך העינית לבדוק שהוא הלך. ואז ראיתי משהו מוזר בחדר הכניסה. חבילה גדולה.

המחשבה הראשונה הייתה לקרוא לחבלן של משטרה. אחר-כך חשבתי, למה לי להסתבך. הדלקתי תנור חימום והלכתי לישון.
בבוקר, לפני שיצאתי לעבודה, הצצתי דרך העינית. החבילה הייתה שם. דבר אחד בטוח. זה לא התפוצץ.

הוצאתי רגל החוצה ומיששתי את החבילה. היה לה ריח של סופגנייה. מי ששם אותה שם, לא אוהב אותי.
במחשבה שנייה, אף אחד לא אוהב אותי. הי, אמרתי לעצמי. אקח את הסופגנייה לעבודה. שיחגגו עליה. מה אכפת לי. כל אוהבי החנוכה האלה. שיתפגרו. העמסתי את החבילה ויצאתי אל הקור.

בעבודה הריחו את ההחבילה מרחוק ויצאו לקראתי. הבטתי בהם והרגשתי שמישהו מביט בי. הסתובבתי. זה היה העורב. ניסה להידבק לי לזנב ביחד עם החבילה. עברה בי צמרמורת.
לקחתי את החבילה והסתובבתי מאה שמונים מעלות לכיוון הבית. בבית, מאחורי הדלת הנעולה לקחתי מספריים. מה שיהיה, יהיה , אמרתי לעצמי. אני פותח את החבילה.

זהו. פתחתי. היה שם מכל טוב. כל מה שחלמתי עליו אי פעם. ספסלי המתנה וטלויזייה פתוחה. אנשים צפו בסרט על מוות בתא הנידונים. היה שם זרם חשמל שלא עבד כראוי, ונידון שנשרף שעה ארוכה. זה היה נס. נס חנוכה.

מאז אני ידוע כמי שהמציא את המשפט המפורסם:

"כשהגורל מדביק לך חבילה, תברר קודם אם היא טובה או רעה לפני שאתה מתפטר ממנה".

כל הזכויות שמורות לטלילה שיר.