העיקר

עצוב: אשת האיכר אומרת כנס כנס בקר עד שהיא נמעכת בקלונסאות ולבעלה מעניקה אהבה וצליפה בשוט בישבן. תודה רבה לך צבי היקר, מועדים לשמחה.

שור בר של ממש

אשת האיכר מזמינה את הבקר להיכנס, אך בו בזמן היא מתוארת כמי שמרשה לעצמה להשתחרר – להימעך, לתת אהבה, ולהצליף. יש כאן שילוב מפתיע בין עולם העבודה הפיזית והגסות החקלאית, לבין אינטימיות רגשית ואולי גם מינית.

שיר מעניין כתבת צביקה יקר.

שבת מבורכת ומועדים לשמחה

שמוליק

העיקר שאשת האיכר יודעת לעשות זאת, באופן האינטימי וגם בכל מקום אחר. 

.

הכול במסירוּת ובאהבה. 

חייכתי ואהבתי. 

תודה רבה-רבה-רבה על שיר קצר שהוא תמונה חיה, צביקה, 

יקר. <לב>

שבת שלום ומיטיבה. 

רבקה

---

סיפורי דקמרון....

רק שלא התבלבל והלך לפרה 

שבת שלום