עת לעשות

קוּמוּ אַחִים בָּאַשְׁמֹרֶת הַבּוֹקֵר,

בִּכְדֵי לְדַרְבֵּן אֶת הַשִּׁלְטוֹן שעלה ביּוֹקֵר.

לֹא בִּכְדֵי לְהַרְפּוֹת אֶת יָדָיו נסלח

וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה לֹא יִצְלַח.

הֵן בּוֹ בָּחַרְנוּ מִתּוֹךְ עַם וְעֵדָה

וְאוֹתוֹ קִדַּשְׁנוּ מִתּוֹךְ כֹּל מִפְלָגָה.

לָכֵן אָחִים אַחֲדוּ אֶת הַשּׁוּרוֹת

וּפִסְקוּ אֶת הַפְּסוּקִים.

כִּי אֵין נֶגַע גָּדוֹל,

יוֹתֵר מִמִּלְחֶמֶת אָחִים.

לְלֹא אַחְדוּתֵנוּ כְּאֻמָּה

וּשְׁנוֹת גָּלוּתֵנוּ הָיוּ לָנוּ לַזָּרָה.

מְאֻחָדִים אָנוּ בְּגַאֲוָה

לִשְׁמֹר עַל תּוֹרָתֵנוּ שֶׁהִיא יַהֲדוּתֵנוּ.

שֶׁדְּרָכֶיהָ נֹעַם וּנְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם

וּבִלְעָדֶיהָ, אֵין  תַּכְלִית לַחלוֹם.

כִּי בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ חָרַב

וְהַר הַבַּיִת נִצָּב שׁוֹמֵם.