חנהל'ה אופה קטנה

"חנהל'ה אופה קטנה, יש לה קמח מים, כל היום היא לשה לשה בצק בידיים.

היא אופה עוגות קטנות, וגם לחם, וכשהיא שמה בתנור הכל נהפך לפחם "...

את השיר הזה שרה  נכדתי כשאני  נכנסת לבית של בתי.

"מור את יודעת שהשיר הזה נכתב על סבתא שלך". אמרה בתי  עם קריצה מחייכת אלי..

"באמת סבתא"?

"אני חושבת".

"מה חושבת, נכתב עלייך ואת חושבת"!.

"אבא שלי היה אופה בקיבוץ".

"מתי".

"מזמן, כשהייתי  ילדה ".

"בסדר הבנתי, היית ילדה בקיבוץ, איך השיר הזה נדבק דווקא עלייך, היו הרבה ילדות בשם חנהל'ה".

"אבל לאף אחד לא היה אבא שאופה את הלחם של הקיבוץ, חובש כובע לבן ושר את השיר "דומינו" כמו זמר אופרה".

"איזה מגניב, סבא היה אופה של הקיבוץ?

הייתה מאפייה גדולה"?

"אז מי כתב את השיר הזה"?

"ממש לא ידוע, זכור לי שהסתובב בקיבוץ שלנו סופר ומשורר בשם יפרח חביב, יתכן שהוא".

"הלכתי לגן אבל תמיד ידעתי להתפלח ולרוץ למאפיה של אבא שלי".

"אז הסופר החביב הזה  ראה אותך לשה בצק ומשחקת, ספרי סבתא, את אלופת הסיפורים והַבְּדָיוֹת".

"כן, פעם אחת הגיע למאפיה וסבא נתן לו כיכר לחם, שייקח איתו צידה לדרך".

"איזו דרך, הוא לא היה חבר הקיבוץ"?

"היה חבר באחד מקיבוצי עמק יזרעאל".

"איך את זוכרת כאלה פרטים קטנים בת כמה היית"?

"בת חמש או שש לא זוכרת בוודאות.

כשהייתי מגיעה למאפיה, אבא היה מושיב אותי על הארון של הלחם המוכן, נותן לי בצק, שאוכל לשחק  כמו בפלסטלינה, לפעמים היה מפסל לי ציפור מבצק, ואני הייתי רצה לגן ומראה לילדי הגן את הציפור האפויה, לכל אחד הייתי מחלקת פירור כמו ציפור".

"איזה קטעים איתך סבתוש".

"אז מהיכן השתרש השיר הזה  והיכה  שורשים בארץ"?

"אם זה אותו יפרח חביב כתב,אני מניחה שפרסם באחד מעיתוני הילדים, "דבר לילדים" או "משמר לילדים", שני העיתונים הסוציאליסטים של אז".

"ומי כתב את המוסיקה"?

"לדעתי זאת מוסיקה עממית שהשתרשה בפיהם של האנשים".

"סבתא, זה אמיתי או שאת סתם מסתלבטת עלי"?

"אני חושבת, מאיפה אני יודעת"?

"נו, באמת"!

"אפילו את המילים אני לא יודעת, רק חנהל'ה אופה קטנה".

©כל הזכויות שייכות לחנה הילמן