בכל אשם הגיל

בכל אשם הגיל,

זה לא גיל ושמחה,

זה גם לא באוזן עגיל

או פירסינג בטבור.

זה כבר לא יפי הבלורית והתואר.

אלה ימי הזיקנה. קודם כל, אתה מפסיק לעבוד

מתנתק מחבריך לעבודה. ממרכז עולמך

הבריאות, הולכת ומתערערת.

במקום בתור למשרד הכרטיסים למופעים ובילויים

אתה מצוי יותר בתור לקופת חולים.

לאט לאט אתה מתכנס בתוך עצמך

לעיתים הנסיעות קשות. חלק מהחברים נפטר

יותר ויותר הבדידות בולעת אותך

לרבים ההכנסה מצטמצמת

אין כסף למותרות

נכון שהזיקנה לעיתים מכוערת?