היום באתי לספר לכם שאין לי מה לספר לכם.
למרות שלקחתי את המסלול הארוך, 14 ק"מ תמיד בצעידה שלי המון מחשבות מציפות את ראשי, או לחלופין אוספת חרוזים, לא כאלה שמשחילים על חוט , אלא לשירים עתידיים, הפעם כלום!
המשכתי במסע כשה-אמ.פי3 משמיע לי מוסיקה נהדרת, רומנטית משהו, פלאפון בתוך הכיס וככה הלכתי ופגשתי המון הולכי רגל הרגשתי כמו דני דינית הרואה ואינה נראית
הבוקר הזה הכבישים היו מלאים יותר בהלכים מאשר במכוניות, ככה זה בשבת כולם יוצאים לצעידה ואני מנסה להכנס לתוך המחשבות השקופות שלהם.
ממולי צעדה אשה בסביבות גיל ה-40 שלה לדעתי, אף פעם לא ידעתי להעריך גיל או משקל וכבר למרחוק ראיתי שהיא מחייכת, כשהיתה קרובה אלי ראיתי שהיא מדברת בנייד שלה והספקתי לשמוע שאמרה: "גם אני" מיד נכנסתי למחשבה שלה וידעתי, האיש שהיה איתה על הקו אמר לה:"אני אוהב אותך" והיא ענתה לו בקול רך ומלטף:"גם אני", בהמשך פגשתי ב-הלך , גם הוא דיבר בנייד ונראה לי מאושר אבל הוא חלף כל כך מהר שלא הספקתי לקלוט את מה שהוא אמר החיוך שלו היה גדול, שמתי לב שהיו לו שיניים צחורות וגם עיניו הבריקו , בטוח לא סתם.
כשחציתי איזו חצר, קול בקע מהחצר, קול של אישה בסביבות ה-55 חושבת, והיא אמרה לתוך האפרכסת: "עם כלה כזו הייתי מעדיפה שהבן שלי יהיה עוד רווק", הרחתי משהו לא טוב שם במשפחה הזו וככה אני שועטת בכבישים, הליכה מהירה, רק שלא יתפסו אותי על מהירות, פעם החנווני במכולת השכונתית שלי אמר לי שעוד יתפסו אותי על מהירות, עוברת על החוקים (בדרך כלל אני עוברת עליהם) ועוד משוחחת בנייד ואז הקנס גדול יותר.
בעודי חוצה את הכביש הראשי, הרוח ליטפה פניי ושערות ראשי התבדרו כמו התמסרו לליטוף, בלון כחול התעופף ופוףףף התפוצץ על הגדר חשבתי איך גם החיים יכולים ככה להסתיים ברגע והחלטתי: הולכת לחיות את הרגע!!
פתאום הנייד שלי מצלצל, לא יאומן, אני שומעת את הרינגטון שלי מנגן: "לונלי, איים מיסטר לונלי", יש, אני כבר לא לבד, הנה מישהו מתקשר גם אלי, שיחה לא מזוהה, שמחתי אבל....חברה נודניקית היתה, השויצה שאתמול ליום הולדתה קנו לה ויברטור, ביג דיל, שתהנה , למה זה בדיוק היה צריך לענין אותי? למה איזה מאהב לא מתקשר גם אלי ואומר: "אני אוהב אותך?" מה יש לא מגיע לי? הייתי מאמצת את המילים: "גם אני" סמוקת לחיים וסוד בלב ,רק להיא שחלפה מולי ונראתה כמו איזה עגל תועה מגיע?
אולי המאהב שיהיה לי יהיה כזה רומנטיקן שילחש לי מילים לאור הירח את המילים שאור השמש מוחק בימים? ואם יגמרו לו המילים , תמיד יוכל לדבר איתי בשפת הסימנים או בלשון שאני עוד לא מכירה.
טוב לא חשוב...העיקר הכלניות והרקפות שהיו בדרך חייכו אלי זה גם משהו והשירים שבקעו מה-אמ.פי3 שלי בטוח שאין לאף אחד את השירים האלו , הם רק שרים לי אהבה, רומנטיים כאלו, לדוגמא עכשיו עברי לידר שר לי: "אני זוכר שיש שפתיים שרוצות אותי קרוב, אני יודע שזכיתי לאהוב" אז כל שנותר לי להיות אופטימית, זה יגיע אני מרגישה ככה.
בפעם הבאה אולי יהיה לי מה לספר לכם
כי עכשיו כמו שהסברתי לכם, ממש אין לי מה לספר או במה לשתף אתכם.
ולמרות שאני ריקה ממילים אשאיר דו-עט עברי
אולי בצעידה הבאה, מישהו שקרא כאן, יצעד מולי
אתן לו את כל המילים האלו באהבה ממני ובחינם.
מפזרת על גופך
את כל מילותיי
פורצת נתיב לאותיות-שושנים
אל מרבד של מילים
ההולכות שולל
בין הרגעים האחרים.
נקודה. עקודה ויוקדת
נלהבת בלהבת משפטך,
הנחרץ בגווילים.
אל חוקי הדקדוק
להעז להפר בגלוי
את פסוקי האהבה
הנעדרים היגיון תחבירי.
לעתים טוב לוותר על כל שמץ היגוי
ולחרוט את הכתיב העברי
בבשרך, בבשרי
