עבוקר (סומק פני שמיים מתאפר)

והייתי עבוקר,

תמים ונעלם.

מגיח-יום, מבליח שם.

סתם ענן מתפוגג,

מבקר כאן מקדם.

רק ענן מתפורר,

המקדם את פני הבוקר.

ובעופל הופעתי -

כך באופל נאפר,

מתפוגג, ערפילי ונסתר.

והייתי נסתר,

בבוקר אפור.

נעלם ונבלע בשחר של כפור.

והכל סגרירי,

ולקרן אין לטף.

זה שהביט אז,

לא ראה אור -

כתם של שמש.

זה השחר שהפציע

שרקם כתום רקיע

והייתי כתום,

עז גוונים וזועק.

לבדי לא יכולתי,

זיו שימשי בי ובוהק.

לספר לא יכולתם,

לתעד לא ניתן.

ומי שהקדים בוא הבוקר -

נחזה בענן.

נער עין מתעוררת

עלם אין נעלם?

את לחיו בחום סמקתי,

אור הבוקר בו לוטף.

וחסר מקרן שמש -

בצלכם עוד משתקף.

תשרי התשס"ז