שרה לך מולדת

אוהבת -

את קפליי שמלת אדמתך

תפריי החריש

צבעיי עיטור תלמייך

את רקמת הרגבים

חיוך ההרים

רעם האספלט המתרונן

סימטאות חייך.

את שדות הקוצים

הטל בשערייך

הגל הלוחך בגבולות

צחוק השמש

בפני עוללייך.

ובימים של סופות

קור מקפיא הבלך

הדגל ככפפות לידייך

והמנון כשמיכה לגופך.

בדמיי שזורים הדיי נכאים

שדות לבנים של מתייך

שחרשו בך אדמה

עיצבו שמלתה

עיטרו בך תלמים

קעקוע רקום ברגבייך

הם

המיית הקיום הנצחי

בשדותייך.