יום חמישי אני בדרך לפסיכולוג. אני מחשב לעצמי כבר את הזמנים מראש.
רבע שעה ליחסים עם אמא, אחר כך הרצון להתאבד עוד עשר דקות. ובסוף אני אדבר על ההיא שאני זומם להתחיל איתה מהספריית וידאו, בתיקווה שזה ממש יעניין אותו ואז והוא יגלוש איתי קצת מעבר לזמן שקבענו.
אני ממשש את השטרות שבכיס. מרוב שמיהרתי לא שמתי אותם בארנק.
כל השבוע אני חיכיתי לרגע שבו אמסור לו את המזומן . וזה די נדיר אצלי, לרצות לתת כל כך מהר.
שלוש מאות וחמישים שקלים לפגישה כל כך קצרה. מאז שזכיתי בחיש גד אני מרשה לעצמי קצת להתשתולל אבל לא יותר מדי. תמיד חשבתי שזה מוגזם לשלם כל כך הרבה לאיש שיהנהן וייתן לך עצות שכבר חשבת עליהן, אבל הצורך הזה לפרוק את כל מה שיש.
דפקתי בדלת.
"כן" שמעתי קול גברי עדין. פתחתי לכדי חריץ וראיתי אישה נאה ביותר. בקיצור כוסית על, יושבת על הכיסא מולו ועל פניה ארשת פנים סובלת. היא העיפה מבט לכיווני שאמר לי לסגור את הדלת ומהר כי היא עומדת לבכות. "עוד מעט, אודי, אנחנו תיכף מסיימים, תמתין"
הם חזר אליה ואני סגרתי את הדלת. תמיד, לא משנה איפה ואם זו קליניקה פרטית או ציבורית תמיד יהיו ציורים של ציירים מפורסמים, החל מואן גוך ועד לקנדינסקי. בעיקר קנדינסקי. האם מדובר בסוג של הערצה לציירים או שכל פסיכולוג רצה להיות אמן בתחילת דרכו אבל ויתר. אני בכל אופן ניצלתי את זמן ההמתנה לצורך העשרה בתחום האומנות. הייתי מסתכל על הציורים ולא מבין איך זה שאני עשיתי דברים דומים ולדעתי גם יותר יפים אבל הם מרויחים על זה מיליוני דולרים ואני לא. זה ניראה כמו קומדיית טעויות אחת גדולה.
דלת ניפתחה והבחורה יצאה משם. איזה ישבן. כניראה שאני עדיין תקוע בשלב האנאלי.
" כנס, אודי" הוא הורה לי בחיוך נעים (מזוייף)
נכנסתי אל הקליניקה המוארת, התיישבתי והסתכלתי על השעון. הוא שתק. חבר במצב כזה היה אומר לי:
"אז מה?...אודי, מה חדש?, זיינת כבר את ההיא... יעלה" אל מאחר ואין לי שום חברה ושום חבר ששואל אם זיינתי כבר, נניח שזו רק היה ניסיון להראות את ההבדל בין שיחה עם אדם "רגיל" לבין איש מקצוע.
השקט הזה תמיד הביך אותי, אבל הנסיון שלי בלהיות מטופל גרם לכך שישר התחלתי לירות את הצרות שלי כמספר סיפור, ספק בעיה מתמטית שהוא אמור לפתור לי ,ומהר כי הנושא הבא כבר בפתח, ואני ממש רוצה לפתור הכל וכמה שיותר מהר. זה הרי ברור שהם אף פעם לא פותרים. הפסיכולוג הוא למעשה הכומר של המאה עשרים ואחת. רק שהכומר כבר לא מסתתר. הבנאדם הזה יודע הכל כמעט. הוא הולך ברחוב רואה איש ציבור ויודע בדיוק איך הוא דיבר אל הבת שלו אתמול. הוא יודע על כל הפשעים והעבירות הקלות שלא ממש מצריכות הלשנה לרשויות. הוא יודע את כל השקרים, את כל הרמאויות את כל הסבל האנושי עלי אדמות. ודווקא האיש הזה שמכיר את האנשים הכי מקרוב מחייך אלינו כך. איך זה יכול להיות, אני הייתי מקלל כבר את המטופל המאה שלי כי היה נימאס לי מהאנשים האלה שכל היום רק מנסים לדפוק אחד את השני וכמה שיותר.
פעם ממש שנאתי אותם, חשבתי שהם הולכים למקצוע הזה רק כדי לקבל המון כסף בזמן שמישהו אחר מדבר איתם. היום קצת התרככתי ואני יותר מעריך את מה שהם עושים.
"יש איזו אחת שאני ממש רוצה לדבר איתה, כי אני כל היום עובד מהבית ואני לא ממש מתחכך באנשים והבחורות היחידות שאני רואה ... זאב?"
"כן" הוא פקח את עיניו באדישות כאילו שזה טיבעי לנמנם קצת בזמן שמישהו מדבר.
לא האמנתי למראה עיני. שלוש מאות חמישים ש"ח והוא נירדם. הבנזונה. רציתי לקום ולבקש את הכסף מהפגישה הקודמת ולצאת משם וכמובן שהוא לא יקבל את מה שמגיע לו על הפעם.
תקעתי בו מבט רב משמעות והוא הראה סימני מבוכה קלים אבל מיד התעשת והחדיר בי מבט של סמוראי אמיץ בחזרה. "מה משמעות המבט הזה, אודי?" הוא שאל.
"מה ניראה לך?" היישרתי מבט אבל לא הוספתי. הוא הבין היטב שזו פינה שלא ממש לטובתו ועדיף לו לצאת משם ומהר. החלטתי להבליג למרות העלבון המשכתי " בקיצור, היא ממש מדהימה לדעתי ואני מתאר לעצמי שיש לה חבר אבל זה לא מזיז לי. אני אזיז אותו אם צריך. אני לא מתכוון לוותר הפעם, נימאס לי להתפשר על כל הבחורות האלה מהאתרי היכרויות שלא יש להן יותר דרישות ממה שהן מציעות. היא מדהימה ואני רוצה לדבר איתה... "
הוא שתק "זו לא פעם ראשונה שזה קורה לך... אולי הגיע הפעם לוותר על הדפוס הישן הזה של 'אני רוצה ולא מעניין אותי כלום' ולהתחיל להיות קצת יותר ריאלי".
"יכול להיות שאתה צודק אבל מה יוצא לי מכל ההיגיון הזה? יכול להיות שאני אתפשר, ואם יש לה חבר אני פשוט אניח לה לנפשה, אבל לדבר איתה אני חייב . ובעצם, זו לא הבעיה. הבעיה היא שאני לא אעז לדבר. ולא מביישנות. אני פשוט יודע שהיא לא תירצה אותי. אולי בעצם אני לא מספיק טוב בשבילה"
"אולי, בעצם" הוא חזר על דברי "לך דבר איתה כבר, שיגעת אותי..."
"דרך אגב, איזו סיפריית וידאו?" הוא שאל
עניתי לו.
"איך היא ניראית?"
"גובה ממוצא, שיער בהיר, יש לה גומות חן ונקודת חן יפה ודי גדולה על הצוואר "
"חבל לך על הזמן, יש לה חבר" הוא פסק
"איך אתה יודע" שאלתי.
"אני יודע, ולא סתם, היא מאוהבת בו כבר שנים והיא מחכה להצעת נישואין, 1000 $ ואני גורם לה לצאת איתך ומפריד אותה מהחבר שלה"
הייתי המום. אין לו שום אתיקה, הוא השתגע, הוא מסכן את כל הקריירה שלו בעבור 1000$ .
הסתכלתי בו כלא מאמין ואז ידעתי בדיוק מה אני צריך לעשות. זה התבשל אצלי זמן רב.
קמתי, הנפתי את אגרופי והכיתי אותי חזק מאד בפרצוף. עוד הספקתי לראות את המבט המופתע לפני שפניו התעוותו מכאב ומשקפיו נישברו. עכשיו שירגיש איך זה לשלם 1000$ בחוסר חשק לאופטיקאי.
אם הוא יספר שהכיתי אותו אני אספר את הסוד הקטן שלו. יכולתי להלשין עליו אבל לא היה בא לי לתקן את העולם. את הכסף לפגישה הוא לא יקבל. ובעצם באותו הרגע שהפלתי אותו חשתי יותר חזק מאי פעם, ויותר טוב מכל פגישה שהייתה לי איתו במשך השלוש שנים המזורגגות האלה שבהן לא התקדמתי לכלום.
נסעתי על הקטנוע במהירות והגעתי לסיפרייה. היא הייתה שם. ניגשתי אליה ואמרתי: "יעלה, אני צריך לדבר איתך דחוף"
יעלה לא ממש הבינה מה אני רוצה אבל שיכנעתי אותה שמדובר במשהו מאד חשוב.
ישבנו עוד באותו הערב על כוס קפה וסיפרתי לה שהיא ממש אבל ממש מיוחדת בעיני ושהיא יפיפייה ושאני רוצה להכיר אותה. שאף פעם לא הרגשתי כך כלפי מישהי שאני לא מכיר. הבחור הרגיש והמתחשב, הג'נטלמן האמיתי חזר להתיישב בגופי ברגע שנתתי לו את האגרוף. סיפרתי לה שאני יודע מה קורה לה בחיים ומי סיפר לי את זה.
חבר שלה התקשר מספר פעמים לנייד. היא אמרה לי שנימאס לה לחכות להצעת נישואין ושגם ככה היא לא בטוחה שהיא רוצה להתחתן בגיל הזה. היא הייתה רק בת עשרים ושלוש. השיחה בנינו קלחה. לא היו שום מישחקי אגו. כשהחשיך ממש התחלנו להסתובב בעיר ולדבר על החיים ועל הכל, בעיקר על אהבה. יש רגעים בחיים שכל המלחמות נגמרות ודבר לא ניראה חשוב יותר. זה היה אחד מהרגעים האלו. לא ידעתי איך אני אמצא פסיכלוג חדש, ואיך אוכל לבטוח עוד באיש מקצוע מהסוג הזה, "המטפל" .
ניפרדנו בשלוש בלילה והיה נידמה שהיא מחכה שאנשק אותה. לכן נישקתי אותה רכות על השפתיים כשנשיקת שאלה. האם אפשר עוד? היא לא ענתה לי. וניפרדנו.
יומיים למחרת היא התקשרה וביקשה שאבוא שוב לסיפריית וידאו. היא עמדה בדיוק לסיים את לימודי התואר הראשון ולא היה לה זמן לכלום.
הכל קרה מהר. התחלנו להפגש יותר ויותר. אחרי חודש מתוח מאד עבורי היא אמרה לי שניפרדה מהחבר. זה היה אחרי הפעם השלישית שהיא ניפרדה ממנו. אחטא ואומר שזה היה מופלא בעיני שבחורה נסיכית כמוה לא שכבה עם אף גבר חוץ מחברה הקודם.
כך בעולם הפורנו האכזרי והשקרים מצאתי אהבה. יש כאלה שאומרים שאנחנו מנותקים מהעולם.
שוקעים בתוכנו. אבל זה לא מזיז לנו, שנתיים של זוגיות מוצלחת. פעם אחת כשרבנו חשבנו בצחוק ללכת לטיפול זוגי אצל אותו הפסיכולוג.
הערות והמשכים אלטרנטיביים לסיפור יתקבלו בברכה
