המנגווי יכול לדבר

"הכלב שלי יכול לדבר"

האולם שתק לשנייה, לרגע אחד האולם כולו עצר את נשימתו, מאזין לדממה המושלמת.

עמדתי על גבי הבמה ולידי עמד המינגווי הכלב המיוחד שלי. לאחר שהטלתי פצצה על האולם, ונעלם ההלם הראשוני, החל ממטר השאלות. "מי אתה חושב שאתה? מה הם השטויות האלו? איך אתה מעז? שמשהו יקרא למשטרה יש לנו פה משוגע שברח!"

הנחתי להם לאבד את עשתונות לזמן קצר לפני שהרמתי את קולי שוב.

"הכלב שלי יכול לדבר", אמרתי בקול הסמכותי ביותר שהצלחתי לגייס, "הקשיבו לי שנייה והראה לכם".

שוב דממה.

"נו, נראה את הכלב המדבר שלך", אמר אחד מהצופים בלגלוג, וזכה לכמה צחקוקים מהקהל.

"לפני כן אני רוצה לראות אם משהו בקהל מאמין בי", התבוננתי בקהל, "מי שמאמין שהכלב שלי יכול לדבר שירים את ידו".

אדם אחד בודד הרים את ידו למעלה, כול המבטים הופנו אליו. "אני לא חושב שהכלב שלך יכול לדבר אך איני שולל זאת", אמר האיש שידו הורמה לשחקים.

"זה לא מספיק לי", אמרתי, "אני צריך מישהו שבמאת ובתמים מאמין שהכלב שלי יכול לדבר"

איש באולם לא הרים את ידו.

התכופפתי לעבר המינגווי ולחשתי לו באוזן, הכלב רץ במהירות, חתך את הקהל לשניים ונעצר ליד ילדה קטנה בשמלה פרחונית.

"את", צעקתי לעבר הילדה המבוהלת במקצת, "את מאמניה שהכלב שלי יכול לדבר?", שאלתי למרות שידעתי את התשובה.

"כן", היא ענתה בקול ילדותי ומתוק, "אני מאמינה לך"

"מדוע אם כך לא הצבעתי ששאלתי מי מאמין לי?"

"אימא לא הסכימה לי", ענתה הילדה חצי בביישנות וחצי בפחד.

"תפסיק כבר לשחק איתנו משחקים", צעק אחד האנשים מהקהל בזעם, "או שהכלב שלך יכול לדבר או שתעוף לכול הרוחות".

"התכופפי", ציוותי על הילדה, "התכופפי לעבר הכלב ושמעי את מילותיו"

הילדה התכופפה לעבר המינגווי, ואני הרמתי את ידי, וממש לפני שאימה הרימה אותה בידיה הרחק מכלבי הורדתי את ידי.

"שמעתי אותה", צעקה הילדה באושר, "אימא, שמעתי אותו מדבר"

"תפסיקי לדבר שטויות", זעמה עליה אימה, "אנחנו הולכות מפה", אמרה בעוד לוקחת את הילדה במהירות לעבר שערי האולם.

"אבל אימא", בכתה הילדה הפרחונית, "קוראים לו המינגווי"

בדיוק שהאם וביתה יצאו מן האולם, בפגע בי חפץ כלשהו שנזרק מהקהל, זה היה מן אות לקהל, משום שאחריו הגיע מטר של חפצים כלפי. ניסיתי לעמוד איתן אך הקהל היה רב מידי ומספר חפצים שפגעו בי הפילו אותי לרצפה. המינגווי רץ לעבר הבמה במהירות וצעק לקהל, "די תפסיקו, אתם תהרגו אותו!"

הקהל לא שמע את צעקותיו של כלבי מאחר והיו עסוקים בלמלא את ליבם בחוסר אמונה ושנאה כלפי וכלפי המינגווי. "העולם עוד לא מוכן", אמר לי כלבי הנאמן בעוד דמעה מעינו נפלה על מצחי, "העולם עוד לא מוכן לקראתי".

"זה בסדר",עניתי, מלטף את צווארו, "יש לנו מאמינה אחת, והרי היא עולם ומלאו".