שירים

שהרוח סוערת סלע היא לרוחה
שהמים זכה היא לנפשה
שהוא נתז שבב אבן ליבה
בעיקר היא לעצמה.

ליטוף מילותיו על קיר מחצבתה
הבהק של חיוך בדל מתנתה,
יודעת היא לכבוש את יצרה
כבלי עברה מגן לליבה.

כותבת מדקרות מילותיה
צרי הן לפצעיה,
חומותיה מבצר נישמת הסערה
אישה היא בתוך עצמה.

תגובות