אוֹתָךְ

בְּקוֹל אִשָּׁה מְכֻתֶּרֶת, שֶׁבָּגַד בָּהּ,

הַדּוֹמַעַת תּוֹךְ הֲצָצָה חֲטוּפָה לְאָחוֹר,

בּוֹדֶקֶת הַאִם נִצַּלְנוּ עַד תּוֹם

אֶת הַסֶּנְטִימֶנְטָלִיּוּת שֶׁלָּנוּ, בֵּינֵינוּ,

מַהוּ הַקֶּשֶׁר בֵּין זְמַן לְמֶרְחָק?

מִתְאַמֶּצֶת לִבְחֹן,

הַאִם כֹּל הָעוֹלָם מַחְשִׁיךְ עָלֵינוּ

אוֹ פּוֹרֵט עֲבוּרֵנוּ אֶת הָאוֹר

לַפַּסִּים דַּקִּיקִים, שְׁקוּפִים.

תֵּצְאִי כְּבָר מֵעַצְמֵךְ, אִשָּׁה,

אֲנִי אוֹמֶרֶת,  חִדְלִי מִלַּחְפֹּר בַּלַּיְלָה,

לִתְבֹּעַ חֶלְקֵךְ בִּקְרִיסַת הַיָּמִים,

עַכְשָׁו שֶׁכָּל הַחַיִּים לְפָּנַיִךְ

עַל יְסוֹדוֹת הַתְּנוּעָה וְהַזְּמַן שֶׁבָּהֶם.