שתיקה ארוכה

בשתיקה ארוכה כמו הרחוב שלפָני התהלכתי באמצע הלילה ,לא הייתי שיכור וגם לא מסומם

ונפש חיה לא הייתה ,עייני הצרות התרחבו כשראיתי משהו מרחוק מאיר עוד לא הייתי בטוח כי בכל זאת זו רק עיר .

אחרי הליכה ממושכת ואובדן חושים מוחלט שביליתי עם האור הלא ברור הבנתי שאני רואה שם מין דלת,שער .

חשבתי אולי זה גן עדן? "לא לא !" מלמלתי לעצמי , לאחר מכן התחלתי לצחוק למה אני מדבר לעצמי באמצע רחוב כזה ארוך- בדיוק כמו השתיקה שלי שעכשיו נשברה .

"אתה צעיר מידי בישביל גן עדן.....אתה נראה לי יותר טיפוס של חיים ,מוות קטן עליך " דמות אפורה שהתחילה לצעוד לידי אמרה  באדישות אפורה

קפצתי אחורה בבהלה והרגשתי איך העיניים שלי שוב נהיות צרות כמו חתול שהסתכל במראה

"ומי אתה ?!"

אך לפני שהספקתי בכלל לשאול הוא נעלם כלא היה.

טוב,אם כבר השתגעתי ,בוא נזרום נראה לי מישהו שם למעלה החליט לצחוק על חשבוני

והשער שפתאום נהיה המטרה שלי להליכה הזאת התקרב במקצת

-"חזרת?" אמרתי לאיש האפור שהלך הליכה מהירה ומדיוקת בצעדים קטנים ואפורים

נגרף אחרי כמין עורך דין לחוץ ואפור

-"הייתי בנוחיות אני מבקש את סליחתך אדוני הנתבע" אמר האיש העורך דין האפור

-"על מה אתה מדבר איש אפור ? נתבע? " וכמו שאמרתי אם כבר השתגעתי –בוא נזרום

-"את רואה שם את השער הלבן?" שעתה היה במרחק כמה מטרים .

-"אני לא מבין כלום!" אמרתי בכלליות שיכולה להכליל את העולם הזה

-"רק תחכה.." אמרה הדמות

השער החל לנוע לכיוונינו בצורה מפחידה הוא התרומם מן הקרקע והתחלק לשני אורות .

ברגע שנכנסה בי המשאית הבנתי הכל  הבנתי את מי תבעו ומי זה האיש האפור שהלך לשירותים

ומה זה השער הלבן ומה זאת שתיקת המתים

הכל היה לבן כל כך אנשים אפורים עם פרצוף רציני עמדו עמידה חשובה וחלקם היו מעונבים כפוליטיקאים

איש כחול פנה אלי עם ארון מתים ואמר- "אתה מת ואלו זכויותיך כל דבר שתאמר יעיד נגדך בבית המשפט "

הכל קרה כל כך מהר ,מהר הלכתי על הכביש,מהר שברתי שתיקתי, מהר הגיעה המשאית מהר נכנסתי לארון .

פניתי חסר אונים לאיש האפור שנראה בטוח בעצמו נתן לי קריצה נועזת

-"אתה מוכן להסביר לי מה עשיתי ?"

- " הרחוב הזה שהלכת בו זוכר? את השתיקה אתה זוכר ? את השיחה הראשונה שלנו זוכר? "

- "אבל אמרת שהמוות גדול עליי! ואמרת שאני צעיר שאני טיפוס של חיים

אמרת שמוות לא יהיה לי בחיים!" זעקתי בחוסר אונים

- "שביל החיים הוא מפותל וארוך ,כשראית אז את השער –שברת שתיקתך הטהורה ,הפכת את המוות למטרה"

"גזר דינך הוא מוות כמבוקשך" צעק השופט

כולם לחצו ידיים וחייכו חיוכים עצובים

האיש הכחול הוציא אותי מארון המתים ובמבט שני מאחור ראיתי שם את עצמי שוכב עם עיניים צרות

כמו של חתול שהסתכל במראה לא שיכור ולא מסומם הארון נסגר ונקבר באדמה

ואני עפתי לענן לבן לצפות בהצגה .