שלומך

ביערות השלג הנופל
נבוא ונראה מראות

את מבינה,היום
הנשמה תקרע ברקיע
בקיעים קרעים אחד ועוד אחד
בשחרית ומנחה וערבית
בשבעת  העומקים באחרית
תבקע רקיעים ותברא עמקים
תבוא תרחף בין שני הרים
משבועת כוחות  הנדרים
הלוקחים איש ואישה
וכורכים ותולשים ומשליכים לדרכם

איכה נעמוד
טרם זריחה

ונלך

בהולכי אמחה כתמים של פחמים
ושמלתך  שוב תנצנץ
פעמים פועמים

בצוקי העיתים ראינו
 והינו
בכוחה של דמעה
מלוחה בעיתיה
נבראו וניראו צוקים

הזמנים בעט דיו
כעת צובעים פרח ארגמן
יחיד ורעד הדיו
ושושן לבן  מחליף גוון
לדם האדם ושמיים הולכים
ומתאחים ובאים ומרחפים
לפני המים
כבראשית

להיותנו כהוויתנו

אני אשוב לגבעות הכורכר
לנוף המוכר

את לפריחת התפוזים
לנופים האוחזים בשמלתה
של ארץ דורות
רבים

כאהבתה

לכשאהייה זקן אם לא אשכח
ביני לבין מה שאהייה
אלחש על הזמן
בגן של עדן
אגיד

וראיתי
זוהר
מלאך

הילתך עוד שמורה 
בזכרוני