בדצמבר 88 נהרג סא"ל אמיר מיטל בלבנון בעת פשיטת כוחות צה"ל על יעדי מחבלים מאנשי ג´יבריל במבצע "כחול וחום" בנעימה שבלבנון.
אמיר יליד חדרה, בוגר הפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה, עשה את מסלול שירותו הצבאי בחטיבת גולני בכל דרגי הפיקוד - מ"מ, מ"פ סמג"ד, מפקד סיירת גולני ומג"ד "ברק".
כשאמיר מיטל נהרג, הייתי בחודש שישי וידעתי שיגיח בן ואז החלטתי שאקרא שמו: אמיר.
כשאמיר שלי נולד במרץ 89, שיגרתי מכתב להורים של אמיר מיטל עם תמונה של התינוק, והם מאוד התרגשו, אולם היו באבלם הגדול
ובשנת 99 כשאמיר שלי היה בן 10 קיבלנו ספר שכתב אליישיב אורן על אמיר מיטל והקדשה מהוריו של אמיר:
"לאמיר ,
אמיר שלנו יהיה פטרונך
לאריכות ימים והצלחה
אנו מגישים לך רומן שנכתב
וכשתגדל ותהיה נער
תקרא ותבין שהוריך
ידעו וכיבדו את זכרו לאורך ימים.
שלך,
באהבה רבה
רבקה ודוד מיטל"
כמובן שמאוד התרגשנו במשפחה והספר יקר לנו מאוד.
לפני כשבועיים, הייתי בטיול ממקום העבודה שלי והגענו בלווית המדריכה ל"מצפה אמיר" והיא הסבירה על שם מי המצפה
ואמרתי לה שלבן שלי, קראתי על שמו של אמיר
ואז היא שאלה אם אני מכירה ת´משפחה וכו´ ועניתי שלא
רק קראתי על אמיר על פועלו בצבא וכך החלטתי והיא סיפרה לי
שהיא חברה של המשפחה והאבא הוציא ספר לזיכרו של אמיר בשם:
"דבר אבא, דבר" - גולני שלי
ושהיא תדאג להביא לי את הספר.
ואכן ב-15.4 היא הביאה לי את הספר עם הקדשה לאמיר:
"לאמיר שלא פגשתי מעולם,
לפני שנים שלחתי לך את הספר "אלי פסגות"
הפעם, ספר שכתבתי וחולק בצבא ובמשטרה.
מאז נולדת חלפו 18 שנה ויותר.
כנראה שאתה היום כבר חייל.
אתה יקר לי ומקווה שנפגש באחד הימים
שלך,
האבא של אמיר מיטל, דוד"
ושוב, התרגשות חדשה אחזה בי...דמעות הציפו את עיניי
והתקשרתי להודות על שליחת הספר, אולם מענה קולי השיב
והשארתי הודעה...שלום, מדברת אמא של אמיר, אנחנו רוצים להודות לכם על הספר, התרגשנו מאוד הן מהספר ובמיוחד מההקדשה
והשארתי את מספר הפלאפון שלי, אם ירצו לחזור אלי.
למחרת,במועדון שבו אני עובדת, הטלפון צלצל ועל הקו היתה
מדריכת הטיולים, ואמרה לי שהוריו של אמיר שמעו את ההודעה שהשארתי ואת ההתרגשות בקולי, וכנראה בגלל ההתרגשות,
לא השארתי את כל 10 הספרות והם לא יכלו לחזור אלי וביקשו שאתקשר.
התקשרתי בצהריים, האמא הרימה את הטלפון,
והצגתי את עצמי שלום , מדברת אמא של אמיר, והיא כל כך שמחה והתרגשה, ואמרה גם לאבא להרים עוד שלוחה, ושניהם שוחחו איתי וסיפרו שהמכתב ששלחתי להם לפני 18 שנים עם התמונה של אמיר שלי, שמורים עימם, והם היו בתוך אבלם הקשה.
ואחר כך קיבלו עוד מכתבים מאנשים שונים, שקראו על שם בנם,
אולם המכתב שלי הכי ריגש אותם .
לקראת תום השיחה, האמא סיפרה, שכל שנה ביום הזכרון,
הבית שלהם מלא מבוקר עד ערב, לזיכרו של אמיר והם מאוד ישמחו
אם אגיע עם אמיר שלי כדי להכיר אותו מקרוב.
הבטחתי שנבוא כדי לסגור מעגל.
אז ביום שני הבא, 23.4,יום הזכרון,נלך אמיר ואני, להכיר את הוריו של אמיר מיטל.
|
בשביל אמיר |
|
|
סא"ל אמיר מי טל ז"ל
נולד בחדרה ב – 23/10/1959
אמיר נפל בקרב ב – 09/12/1988 באזור דרום לבנון, בפשיטת כוחות צה"ל על יעדי מחבלים, כמפקד אחד הכוחות. |
|
י
את אמיר הכרתי שנים רבות, והקשר עם משפחתו עד היום הדוק מאוד.
אמיר גדל ונולד בחדרה, ובהיותו בן 14 בחר במסלול לימודים ואורח חיים צבאיים ונרשם לפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה.
בסיום לימודיו, אוקטובר 1977 החל את שירותו בצבא במסגרת סיירת גולני, שם עבר את כל תפקידי הפיקוד: מפקד מחלקה, קצין מבצעים, מפקד פלוגה, חונך ממ"פים, סגן מפקד גדוד, מפקד סיירת גולני ומפקד גדוד "ברק".
במלחמת שלום הגליל היה מפקד פלוגה מסייעת של גדוד "ברק", שספגה אבידות כבדות במבואות ביירות. במהלך מלחמה זו החליט להמשיך את דרכו בשרות הצבאי. בשנת 1985 יצא לקורס מתקדם של מפקדי חיל הרגלים בארצות-הברית. בשובו נתמנה לשרת כמפקד סיירת גולני, תפקיד שאהב ביותר ומיצה בו את מיטב יכולתו. ב – 1988 יצא לשנת לימודים באוניברסיטת בר-אילן, בחוגים להיסטוריה וליחסים בינלאומיים. בשובו נתמנה למפקד גדוד ברק בגולני.
אמיר נפל בקרב ב – 09/12/1988 באזור דרום לבנון, בפשיטת כוחות צה"ל על יעדי מחבלים, כמפקד אחד הכוחות.
יהי זכרו ברוך
מוסי |
|
|
לזכרו של אמיר הוקם ע"י רשות הגנים והטבע והקרן הקיימת, מיצפור ושביל המתחיל בחניה המרכזית עובר על קו המצוק מעל נחל בצת ובמהלכו חולף על פני "מערת קשת" ועולה דרך "שביל הנכים" לחניה חזרה. |
|
|
ממצפה אמיר תצפית מרהיבה אל חוף הצפון ומפרץ חיפה ובעת ערביים, עת מאדימים השמיים, מתעצם הנוף ושובה כל נפש |
