עם חנן היו שני תארים
הוא לא היה ממש מרוטש
הרגלים התחתונות
היו רחוקות
כמטר מהגוף
את אשתו הכרתי היטב
היה ברור לכשיחזור
היא אותו תעזוב
עוד שעמד על שתי
רגליו
עבדה עליו
כמזכירה
ענגה את הבוס
כל הסביבה ידעה
שתקה
שלו לא ידקור
אהב אותה
והיא לא
חסמתי לו עורקים
והמשכתי בלמוד תארים
מחשבותי מרצים
לא מזוהים סוציולוג פסיכולוג
רצים באולמות בעולמות
שראתי הכל מהודק
והוא שתק,
עברתי ליואב
הוא היה באמת מרוטש
פרפר אחר כך לא דבר
כאן השלמתי תואר
נוסף
שהחיים נגדעים על הסף
שסיים לבנות בית
בנוסף לילד ולילדה
מיכל הייתה בהריון
היא על הקבר ראיתי
מראש
תמרוט את השערות
ותשאל את אל עליון
ותשרוט שאלות שעולות
וישארו על הקבר
דמעות בוערות
היא רגשנית אדמונית
ואהבה אותו עד מאוד
כאהבת יעקב לרחל
היא תבכה שבע שנים
לפחות
ראיתי לה פעם
את אהבתה מבפנים
בתוכה היה כל כך גדול
היא הייתה לו הכל
אם ואחות
ורעייה
קשובה ורואה
היו מדברים בשתיקות
המילים בניהם היו מיותרות
כאן השלמתי עבודת סימינריון
אודות זוגיות העומדת בקשיים
והמשכתי ללמוד
מעל ראשנו חג מסוק
נפתלי לא ראה זאת
הוא שמע את הקול
לעיניו לא יכולתי דבר
לעשות
בן יחיד להוריו נצר אחרון
תולדות משפחתו :
סבו השליך את אביו מהקרון
לשולי מסילת הברזל
בניגוד לכל היגיון
בין מחנה הריכוז
ויערות הפרטיזנים
במרחק שאון
ממחוגיו של שעון
שעמד מאז ועד היום
במעשה חפוז הזריק
סיכוי חיים מרוכז בילד
המושלך ככדור שיעמיד לו
דור ושרד
XXX
נפתלי לא יראה אור
זה ברור
אבל יעמיד דור למען
סבו שהשליך את אביו
הייתי בטוח בכך
יש בו אישיות
ראיתי לו בעיניים
השפוכות
מתכות והרסיסים
שעיטרו את עיניו במקום
בו היו ריסים
הוא יכבוש מבין הלבבות
אחת שתהיה לו בבת עיניו
רעייה ובית ובין חדריו
יתרוצצו ילדיו
לדורות
בנתיים הלמודים הסתיימו
קראתי לאריה שהיה שלם שיעלה
למסוק
הוא לא ענה
היה הלום
לא יכולתי לצפות מראש
כעבור עשרים שנה
גם הוא ימות
מאותה פצצה
שרוצצה
הלם קרב
אן מלינים את המת
לבוא השקיעה
או הזריחה
עוסקים
בעפר
שבע אמות
בור חלקה וגוש
מסמנים וצועדים מסודרים
הנשים והגברים
למדו בצבא
אך צועדים אחר
מתים
לפחות שיהיה מניין
נושאים באלונקה
את הגופה
אומרים
מעפר בא אתה
ואליו תשוב
וטומנים
מסיימים
ושלום על ישראל
ועל כולם
יושבים שבעה
האבלים
הגברים עוד שלושים יום
את העצב עם זיפים מסתירים
ואני זכרתי אותך
מונח במקרר של אבו כביר
שבעה ימים רשום אלמוני
ימים קרים
עד הפכת מאלמוני
לפנים
אחריך צעדו שישה
ארבעה זוכרים
ועוד שניים
מלאכתם עפר טכסים
והספדים
בקשו מחילה סליחה
אם פגעו בכבודך
או עשו מלאכתם
שגויה
שאלו שם אמך עניתי
רבקה ז"ל
עוד אזכיר צה"ל
לא היה בסביבה
לא הניח זרים
ולא הטיח מטחים
אספנו עוד ארבעה מזדמנים
וקדיש
יתהלל ישתבח ויתפאר
לא החסרנו מילה
לשבח שם השם
והמזדמנים
ענו אמן
על התלולית נתקע
המקל
שמך
משפחתך
שלא היתה
והתפזרנו
והלכנו
חזרתי עשרים שנה וזכרתי
את ידידות אש כוחותנו
הפצצה שנחתה מפנטום
אחר נסק בגאווה
בתום המלאכה
הטובים בטייס
למדו פעלולים
ממעופם של מלאכים
משמיים מלאכתם נקיה
ואנחנו נותרנו על פני האדמה
הגופות האיברים אותך בוהה
הינו אני אתה ועוד
ארבעה שלמים
המתים
האיברים
מחסומים בעורקים
אתה בוהה
אינך עונה
אחר כך צה"ל
קבר את המתים אמר עם נציגיו
אך נפלו חללים
ולא סיפרו
או ספרו
היכון
טען
אש
מטח
קברים
לעקורי העיניים חסרי הגפיים
צה"ל הבין כמו בציוד חסר
אי אפשר היה להתכחש
או להנפיק איברים
יש הוכחות על החסר
כל שנותר לאשר
עברו שיקום ריצוי
פיצוי
ואת נפשך צה"ל חיפש בין נרות
ועריקים פחדנים אשמים
גברים לא מאבדים דעתם
בגלל פצצה או נעשים
חלבון חלמון חמאה
נמסה
או גוזלים הבוקעים מביצה
כך הסתבר
עזוב מופקר
אחוז בהלם קרב
הלם אגרופך
בקרוב ברחוק
ומי שעמד בסביבה
למפריע למחשבתך
ההזוייה
אישה מוכה
שנתיים מאסר
מפגש פקיד שיקום
משרד מנותץ
עוד תשעה חודשים
מצטברים לתנאי
ולמאסר
באישפוז כפוי בחנו בשיחות
לגלות אך נראים בנשמה רסיסים
נסתרים
מפצצה
שהוטלה לפני עשור שנים
ולא סיפרו
הרפו
שהפכת שבר כלי
שנים חסר בית משוטט
בין מאורות תנים ועזובה
ויללות זאבים
נטוש ככלבים
המבקשים מלונה.
עד בא אתה
בעת העיתים
בין המתים
הלם קרב
לזכר אריה ח. ז"ל
השעה מאוחרת אחר חצות
האם עודך ערה
כמו אז על הספה
ורואה כיצד הזמן
בגדיו סתיו בא
גלוי
בשעה מאוחרת
דופק באצבעותיו
על החלון
מה שלא נכנס
אחר כך בדלת
סמוך לחצות
ונותן צו חירום בזכרונות
כמה זמן ישבת על הספה
ולא שכנעת באלפי דמעות
את הזמן
כי בגילך לא עושים מילואים
גם גברים
וראית שהזמנים צועדים סדורים
במסדרים
והדקות לא עורקות
אם לא חזר בתום הימים
הוא לא יחזור גם אם יחלפו עשרות שנים,
את מזדקנת
והוא נשאר צעיר
לא יהיה
הילד
הרגיש
שירגיש
לשאול
"אמא כמה זמן עודך יכולה לשבת
על הספה ככה סתם לבהות
והשעה מאוחרת אחר חצות
מוקדש לבובי משה ז"ל
נהרג על גדות התעלה
כף יד
היו אותם השמיים
הנראים מכל מקום
גם האדמה לא ממש הייתה שונה
אחזתי בכף יד
בנוף בתים צפופים
הנוגעים באדמה
סימטאות צרות
ברוחב גוף
ממוקדים דרוכים
אפילו חמור
או ריח הגוף
החמוץ
היו חשוד
החזקתי בידי
שאריות כף
יד קטנה
כל כך קטנטנה
האצבעות כאורך
במבה של אוסם
חלקן פרומות
מהגידים
דקות
כמו איטריות
של תלמה
עם עצמות
חשופות
דקיקות
הציפורניים
בקושי גודל קליפות
פיצוחי חמניות עפולה
עם לקה שילדות
קטנות צובעות
לפתע נשמעו צרחות
"תגיד אתה מפגר,
תשליך מהר
את כף היד לשק
עם יתר האיברים
וקשור מהר לתוך המסוק"
זה היה קולו של יואב המפקד
כל השק שקל בקושי משקל חתול עזוב
קשרתי על פי הפקודות
עם משקלי ומשקל
חתול רחוב עזוב
נכנסנו למסוק
אני פלוני בן אלמוני
וקורמים עור ופנים
הידיים המעשים
חלומות נערים
שהגשם לא בא ולא הגשים
שורות ארוכות
פנים אל פנים
עומדים בוערים
וצועד נער עברי זוהר
יוצא מהשורה ובוער
נושא בשמם דברים
אני פלוני בן אלמוני
הייתי בשר ודם
הפכתי בן אלוהים
היתי בגופי פלדה
עד שנזלה
אני פלוני בן אלמוני
כוחי כולו עודו ברוחי
נישאה משואתי בנפשי
ולא תכלה
למען חלומו של אבי
שזכר כיסופיו של סבי
לתפארת הזוכרים
אודים מוצלים מכבשנים
הזוכרים את הנביאים
אלה שזכרו את אברהם
ואברהם
את האל הרם המשביע את יצחק
ויעקב את בניו
הזוכרים את הכל
את המרחק
את החול הכוכבים
את קול אלוהים האומר
לך לך
לארצך
בשעה שלא הייתה לך ארץ
רק הבטחה ואלוהים וחלום
שהמתין
אני פלוני בן אלמוני
ששמעתי קולות אלוהים
חיים
ולחולמים
הלכתי מאמין כי אפשר בן תמותה
יחזיק בידיו מושכות אש ולהבה
של אומה עשוני הזמנים
נער שליח המגשים חלומות
לדורות רבים החוזים
גם עמדתי מעטים מול גלים רבים
חומות ומבצרים בצורים
ידי הרכות הריקות
חרוכות מלהט המושכות
ושבועות הדורות
מוביל מרכבות בדרכי
אלים
ממחוזות האחוזות אש ולהבות
נושאות חלום חרות
שחרט בליבם דורות אלוהים
אני פלוני בן אלמוני
הפכתי גופי משואה
תחילה בידי האוחזות ומתאדות
אחר כך גופי הנאחז באש
הלהבות
במושכות הבוערות
מלפיד הדורות
אני פלוני בן אלמוני
הנוהג במרכבות אליהו הנביא
שעלו מאבק אלפיים שנים
ממתינות ונחות
ורוויות רבבות כוסות
הגושלות עד הגדות דמעות
תחנונים
אני פלוני בן אלמוני
הייתי בשר ודם
ולא נביא
שהיו בי ידיי רכות וריקות
נוהגות בסערות
במרכבות האלים
באש ולהבות
נושאים חלומות
מגשים דברים
אלוהים
חיים
חלום והבטחה
אני פלוני בן אלמוני
הפך גופי משואה
במסעה של אומה
תחילה ידי אחר כך גופי
המתכלה מתאדה ועולה
במעלות קדושים
הבכורה בין האחיות
היא חייכה דבר לא אמרה
ואנוכי חשתי כי דמעותיה למדו את
מכבר שפת חיוכים
המסתרים קוצו של יוד
מיום ליום השכילה לימודיה
לחשה לי ידיעותיה
"פעם נפלה רוחך כי לעד
תשמור יגונך"
ממעמקי שעה שמעתי קולה
פניה חפרו בי מילה ועוד מילה
הלכתי לאורך השביל הטובל בירוק
וקול קורא מאחור
"התדע אותי"
הפנתי ראשי
התבוננתי בה ואומר
"לא אוכל לזכור את שמך"
והיא אמרה
אנוכי האחות הבכורה
הגדולה מכל אחיותי שידעת עד כה
הזוחלת בנימים באותיות
גדולה ומנוסה
מוחקת ספרי חיים
המושכת למעמקים
ספינות וגם איים
העמקתי בפניה
ומראה עיניה
כמראה הבוקר
אשר הצינה תלויה בחללו
ואנוכי עומד בשדותי
אוחז עודי ברכושי האחרון
עליי אדמות צעיף דק שהוריש לי אבי
לשמור צינת הבקרים בכרמים
זכר ימים רחוקים שבצרנו בילדותי
ענבים יחדיו
ועכשיו לבד
צעיף זכרונותי מסיר מעלי וצורר
באגרופי הקפוץ דוחס לכיסי
ופושט לעברה את היד
שעה ארוכה נצבתי דומם
ידי המושטת מהוססת קמעה
ואחר אמרתי
האומנם
עוד גדולה ובכורה
הבאה מלוא הודה ויפעתה
לאיש קטן
אם עז רצונך הבכורה
לאחיות
שבי לצדי על זו האבן
יש למכביר מקום
אני אשב על החול
XXX
וכך ישבנו אנוכי והתוגה
הגדולה באחיות
שעה ועוד שעה כותבים בחולות
אותותיה במנגינות
עד יחלוף
היום
