מקוללת.

משתזפת ערומה על קבר קוצני

שלוטש על ידי אור הירח

אבק יהלומים מתפזר לכל עבר

ממקום שבו הפסיקו כבר לנצוץ הכוכבים

ערפל מסתיר פרצופים ומסיכות,

אך מבעד לשקט אפשר לשמוע את הלחישות הצורמות

דברים נרשמים,אך לא ימחקו מספרו של משגיח גן עדן.

חטאי עבר קדמונים כואבים,לא ימחקו מזיכרונות הנשכחים.

זכרון עתיק,ישן,כמעט ונעלם מאופק היגון.

עתיק כמעט כמו הארץ עצמה,לפני שנפתחו שערי גן עדן.

והנה אני שוב,ערומה,באפילה,בתוך גן של צללים,מתחבאים,משחקיםא יתי

כמו היתי פרפר בידם,ואני בורחת ישירות לזרועות האבדון.

ורק קול אחד עודני זוכרת,את קול השריטות

,הציפורניים החופרות עמוק עמוק בין חומות הגהנום.

וזהו הקול אשר אזכור לעד.