הלב כמרקחה

 כבה האור ,שכב והאזן

לרחש נמלים נוברות בתוך קירות

לשאון ציפורים מעבר לחלון

ללב פועם במכמני גופך ,

זועק בצהרים אהבה.

האם אוזניי הטעוני

וזעקת ליבי מעפילה

על שאון הציפורים

רחש נמלים קודחות

המיית יונה  צחורה

בשובך שעדין לא נבנה?

ווילון הוסט

חלון נסגר

גם תריס הוגף

בחשכה  שוכב אני ומאזין

אל תשוקתי אליך

ידיי לרוח מורמות שתאחזיני

כמו תינוק חומד שדיי אמו

גופי שוכב בלהבה ולא נשרף

געגועיי עוטפים אותי בצהרים כהילה

וצליל של חסד מתגנב

עוקף את כל האחרים

מאין בה הן לא אדע

סוחף אותי עמו

כגזיר של עץ בתוך נהר הומה

אל השלווה ואל הרוגע

לאור שבתוכי

אל תוך נבכי אהובתי

ששובך לה עדין לא נבנה