ההוא שלידי

אני באמת לא יודע מה עובר לו בראש, כל היום הוא דופק ודופק, בוממ...., בוממ..., טראאחח...  .

פשוט מכונה ליצור רעש.

פעם שאלתי משהו מי זה השכן הזה שלא ישן, והוא הסתכל עלי לא מבין, איזה שכן הוא שאל?

מ...

לא חשוב אמרתי, אין ספק שעכשיו אני כבר יודע.

השעה כבר 5:00 לפנות בוקר אני קם נמאס לי לנסות לישון, לפחות אם הדפיקות היו קצובות אז אולי הייתי יכול לדמיין לי איזו סימפוניה, אבל כשזה תלוי בשכן תמיד יש איזה כלי שמזייף.

חאלס קמתי, אני חייב לשטוף פנים ולקחת איזה כדור ממריץ אחרת אני מתרסק.

למען האמת אני די מפחד להתקרב לכיור... תמיד כשאני מתקרב הדפיקות מתחזקות, באמת נראה שיום אחד כשאני אפתח את הברז פתאום ישבר הקיר ופרצופו המוזר עם החיוך הדבילי יופיע מבעד החור וישאל- שלום לאן הגעתי?, ידי לשלום.

סה"כ אני רגוע משתדל לנסות להבין אותו,

לפעמים כשאני במיטה, אני מנסה לנחש מה הוא דופק שם...,

אולי הוא בונה איזו חללית בניסיון לחזור הביתה, אולי במשך שנים עובדים עלינו שהכור הגרעיני בדימונה ובעצם הוא עובר לי מתחת הרגליים.

וכמו הרבה דברים גם זו אשליה.

כי בסופו של דבר אני יוצא מכלי ומפסיק לחשוב, מה, מה הוא דופק שם..., אלא איך ובאיזה מיתות משונות ונוראיות הייתי ממית אותו, ומענה אותו ואפילו טיפה נהנה מזה.

אך במקום זה, אני קם לוקח מקל ודופק חזרה, אך ההוא שלידי כנראה חושב שזו שפת מורס ומחזיר בדפיקות קצובות ארוכות או קצרות בהתאם לקשר.

לעזאזל איזה חייזר אני צועק ומעיף את המקל,

אוווווופפפ... די חאאללאאאאס אני לא יכול יותר,

מפלצת הינה אני בא...

וכשאני שוכח שיש דלת אני הולם בקיר בחוזקה, עוד ועוד בטירופפפ...

ופתאום אני מוצא את עצמי בחור בקיר,

אומר:

שלום לאן הגעתי?, ידי לשלום.