כמו קספר...

האאא... מה הייתי עושה אם הייתם רואים אותי...

מה הייתי עושה?,

קודם כל הייתי משתיק את הכלב של השכן, כבר כמה זמן אני חושב על כך שהייתי צריך להרעיל אותו כשיכולתי.

הוא ממש שיגע אותי, נובח ונובח, פשוט לא להאמין שיש לו כל כך הרבה אוויר.

פעם חשבתי לעצמי שהוא בטח הקליט את עצמו ונתקעה לו הקלטת על רפיט.

ממש שיגעון, בבוקר ובלילה, בחורף ובקיץ ואפילו בין שתים לארבע. אבא אומר שאין מה לעשות וכנראה שיש לו חָתֵלת, מין מחלה כזו שגורמת לו לראות כל הזמן חתולים.

כשאבא אמר את זה שמחתי כי עד אז לא היה לי אומץ, תמיד ריחמתי עליו ממש לפני שהיה מאוחר מידי, אבל עכשיו הבנתי שאם הייתי נותן לו את הכריך המורעל הוא היה מודה לי וכי זו היא המתת חסד.

אבל זה כבר עבר ואני לא גר שם יותר, אז אפשר לומר שהכלב ניצח...

אני בטח נשמע לכם כמו ילד גדול ומפחיד והרי אני רק בן 5 אז למה אני מדבר ככה קשה? אבל האמת היא שאני לא כזה, אני עכשיו מדבר רק "כאילו" קשוח כזה מגניב כמו בטלוויזיה, אך תמיד היה לי לב קטן ואוהב ולא הייתי מציק לאף אחד, אפילו לא לנמלה ובטח שלא לכלב.

אני מודה שהייתי אפילו פחדן ובגן לא היה לי אף פעם האומץ לומר לשירה שאני אוהב אותה,

אני אפילו חושב שהיינו מתחתנים אם הכל היה בסדר, אבל תמיד כשהייתי מתחיל לדבר הייתי מתרגש מידי.

אך הכי אני אוהב את אמא שלי...

כמה היינו משחקים ביחד, כמה היינו מחבקים...ככה חזק חזק.

אהבתי לטייל איתה ולכל מקום שהלכה, הייתה לוקחת אותי לצידה.

אווו...

אם הייתם רואים אותי...

היא בטח הייתה מרימה אותי עכשיו על ברכיה ונותנת לי סוכרייה כזו טעימה...

כבר הרבה זמן לא ליקקתי סוכרייה כזו מתוקה כמוך הייתה אומרת וצוחקת...ואני איתה, צוחק.

אווו... כמה שאני מתגעגע...

אי, אם יכולתם ליראות אותי, אבל אתם לא..., אפילו אם תנסו, אתם לא תראו אותי –

גם הוא לא ראה אותי, הוא בדיוק עשה דברים אחרים... כשהתנגש בנו מאחורה, מעך והפך אותנו באוויר.

אני זוכר את הכל מסתובב, את הנפילה, את המכה ושראיתי את אמא לחוצה בין חלקי המתכת...[בוכֵה]

אז באו אנשים עם חליפות צהובות והתקרבו...,

הם אמרו שאמא מתה...,

ואני, אני חמקתי ממש כמו קספר...

[הערת הכותב: "אני חמקתי וגם הוא יחמוק, הוא קיבל רק שנת מאסר בכלא וגם מזה יורידו לו שליש, כי ככה זה כשאתה נושם את האוויר של העשירון העליון"]

נכתב לזכרם של יבגניה וארתור וקסלר מבני ברק,

          שנהרגו בעמדם ברמזור אדום בצפון ת"א.