שירת ליבו מהלכת © חלק ראשון

כל אחד, שירת ליבו מהלכת עליו סחור סחור עד שהוא מוצא את מנוחתו, כמו

אותו כלב שחופר מסביב למרבצו, עד שנחה עליו דעתו.

בראשו של מאיר תקתקה מחשבה אחת ויחידה.

חייב, חייב לסגור עסקה היום, רק היום. הדולר היציג משקף את נפילתו וצניחתו כלפי מטה. ואמא כל כך עייפה, חסרת עניין לעשות משהו עם עצמה, צריך לנסות לטלטל אותה.

והעייפות הזאת אחרי משמרת, סחרור הראש כמו שעון טרדן תיק ,תוק, תיק תוק הנדנוד  הזה בראשו  לא עוזב את מאיר – הוא החליט, היום הוא יעשה את זה, זה הזמן וזה המועד. ושאחיו יקפצו, כך או כך לא מעניין אותם מה נעשה מטר מהם, הם עסוקים בענייני היום יום.

בבית העלמין לאחר האזכרה, פגש  את דודתו. לעולם לא היה מחובר אליה. הכיר אותה מסיפורי אימו שדאגה לשמר את נצר המשפחה, לעולם לא קיים איתה שיחה  רצינית שיוכל להגיד : "יש לי דודה הכי הכי ששווה משהו".

שמע אותה מדברת עם אימו כשעזבו את בית העלמין.

"אני חייבת לעבור לקבר של ההורים".

"גם אני רוצה לראות את הקבר, אני מתגעגעת".

"את יודעת היכן הקבר".

"בטח שאני יודעת, מה הבעיה"?

 שרה סובבה אותה ואת בנה מאיר  סחור סחור בין "שערי החסד, "ושער גאולה" "ושער הרחמים" ועוד שערי המתים שקרוביהם מהלכים אחרי האלונקות לדרכם האחרונה.

"נו, מה את עושה עם הכסף".

"המטרה לקנות בית".

"בשביל מה את צריכה בית"?

"מה"...?

"יש לך בית".

"אני צריכה בית פרטי".

"השתגעת! כל יום שני ושלישי יפרצו לך אותו, יראו אישה בודדה ותראי מה יהיה".

"תשכירי".

"את מדברת שטויות! כל שנה לארוז ולרוץ אחרי השוכרים".

"מֵהַסְּלַמְס אל הַסְּלַמְס. ולמה שם בַּסְּלַמְס". טון דיבורה של שרה התנשא ביהירות שמקורה בהערכה עצמית מופרזת.

"אני גרה בַּסְּלַמְס, אני צריכה להתקדם לַסְּלַמְס קצת יותר מרווח  עם אויר לנשימה, חה,חה,חה".

"ששש, אנשים הולכים מולך חפויי  ראש וגופת יקיריהם לפניהם".

"אז אל תצחיקי".

שרה חשה  מתוסכלת , מרירה  ומדוכדכת , ציפיותיה  לא  עלו  בקנה אחד עם תכניותיה. התקדמה באיטיות שהיא מכוונת את גלגלי מכוניתה  ליד אחותה ובנה מאיר אשר התקדמו לכוון הקבר.

"נו היכן הקבר של ההורים".

"צריך להיות מול "שער גאולה".

"אני יודעת היכן הוא, משום מה ברח מעיני".

"טוב, אין לי זמן, אני צריכה להגיע לירושלים".

"את לא רוצה בכל זאת לחפש את הקבר של ההורים לזכור אותם, זו אזכרה של אבא".

"לא, אין לי זמן לחפש אני ממהרת".

"מה היא אמרה לך"?

"סתם, שאלה מה אעשה עם הכסף".

" מַנְיַאקִית, מה איכפת לה! "אם זה לא היה בית עלמין הייתי מציע לקנות בדרך לג'רי שלה ויאגרה כחולה, הירוקה לא עושה את העבודה. בת אלף".

"עזוב היא בסך הכול אישה מסכנה מתנשאת ובודדה, שאין לה חברים או ידידים, יש לה מזל שג'רי הזקן התאהב בה, הוא מאמין שהיא שווה משהו".

"זקנה מרושעת".