דו"ח אל החלל 4 - מוות / עמירם פאל
אילו הצלחנו לתפוס את אחד הדו"חות שבני החלל החיצון הצופים בנו, שולחים לאדוניהם אי שם במרכז הגלקסיה, הוא היה יכול להיראות גם כך :
*
בין שאר תגליותינו על כוכב הלכת המופלא המוזר והמסתורי מכולם, הקרוי כדור הארץ, ניתן לדעתנו לדרג את התגלית הבאה כאחת המשונות ביותר. משאת נפשם, שאיפתם הגדולה ביותר של בני האדם, הינה, למות.
עוד לא הצלחנו לברר די הצורך את פשר המושג הזה "מוות", כשלעצמו. זהו מושג נוכרי וייחודי לחלוטין, לכדור הארץ בלבד. ניסינו לבדוק אם קיים משהו שכזה או דומה לו ולו בכוכב לכת אחד אחר, מבין המיליארדים הידועים כיום ולא מצאנו. אולם, גם אם בכיוון זה נכשלנו כרגע, לפחות דבר אחר בהקשר זה כן גילינו. מסתבר שבני האדם מוכנים לסבול עינויי תופת ולעבור שבעה מדורי גיהינום ובלבד שיזכו בסופו של דבר בכבוד הגדול למות.
התגלית הזו נפלה לידינו ממש במקרה. באחד ממחקרינו החלטנו לעקוב אחרי השאפתנים בבני האדם. רצינו לבדוק מה מניע אותם, מה גורם להם להתאמץ עד קצה גבול היכולת ומה הם מבקשים להשיג בסופו של דבר במאמציהם אלה.
בחרנו כמובן את אותם אנשים שסיכוייהם נראו לנו הטובים מכולם להשיג את מטרתם, תהא מטרה זו אשר תהיה. עקבנו בקפידה אחרי אלה שעבדו יומם וליל, ללא שינה כמעט, ללא חיי משפחה ממשיים, אלה שלא נחו אלא כשאפסו כוחותיהם כמעט. עקבנו אחרי מי שהיה מוכן לוותר על כל הנאה למען המטרה הקדושה. ואלה אכן הובילונו לתגליתנו הגדולה. הצלחתם היתה הצלחתנו. מי שעבד כל כך קשה זכה אכן לגמולו הראוי ומת, כפי שביקש ואנחנו היינו שם כדי לצפות, לרשום ולנסות להבין. וגילינו אכן את שניסו כל כך להסתיר מאיתנו.
העבודה הקשה אמנם הורגת, אבל לא לבדה. יש עוד שלב אחד נוסף שהוא הכרחי בדרך למוות.
הכל מתחיל בכך שהשאפתן המוזר, הרוצה כל כך למות, שעבד עד עתה עבודה קשה, בלי גבולות ובלי הנאות אחרות, מסיים את השלב הראשון הזה ועובר לשלב השני של תוכניתו הגדולה - הוא פותח בשביתה.
מדובר בשביתה כללית, טוטלית. האדם השובת מפסיק לאכול, לשתות, או לנשום. הוא מפסיק את פעילות ליבו, את מעברי הפקודות השונות בעצביו ובמוחו ובקיצור, כל גופו חייב להשתתף בשביתה.
אבל דרך הייסורים של המועמד, העושה כל שביכולתו כדי למות, רק מתחילה כעת, כשחבריו מגלים שהוא פתח בשלב השני, הסופי הזה של מסעו אל המוות. מסתבר שאיש אינו להוט לכך שחברו ישיגנו בדרך אל המטרה הנכספת הזו. "חבריו" עושים כמיטב יכולתם לעכב אותו. ומיטב יכולתם כולל גם שורה ארוכה של עינויי תופת, מבחני סיבולת קשים ביותר. השאפתן המוזר הזה חייב לעבור את כל המבחנים הללו ולהצליח בכולם עד אחד, בטרם יתקבל.
כל הכוונה במעשים אלו, לפגוע בשובת ולגרום לו בעינויים פיסיים להפסיק את שביתתו. מפירי השביתה נותנים לשובת מכות חשמל היישר בליבו. הם דוקרים אותו במחטי ענק מלאות חומרים בלתי ידועים שונים, שוב, היישר בלב. ובמחטים הללו או דומיהן הם משתמשים גם כדי לדקור את השובת באזורים אחרים בגוף, בידיים, באחוריים ועוד. השיטות מגוונות, ולא את כולן אנו מבינים עד הסוף, אך ברורה לנו מטרת כולן – שבירת השביתה.
הכאבים הם כנראה כה חזקים, עד כי לעיתים קרובות מדי אנו רואים בהצלחתן של אותן שיטות זוועה. השובת נשבר במקרה כזה וחוזר לתפקד. ואז הוא עלול להישלח חזרה לעבודתו הסיזיפית תוך שבועות ספורים לאחר הכניעה.
לא אחת ראינו כיצד מחזיק אחד השאפתנים המסכנים מעמד, בשורה ארוכה של עינויי התופת הללו, בלא להיכנע. ואז, ממש לפני שכבר התייאשו לגביו, הוא נשבר ומפסיק את שביתתו. לפתע מתחיל ליבו לפעום, הוא מתחיל לנשום מחדש, והכל חוזר שוב, כאילו כל מסכת ייסוריו הייתה כלא הייתה.
בחרנו להדגים בפניכם מתוך המיגוון הרב, רק שתי שיטות עינויים מסוג זה. הן קרויות "השתלה" ו"הנשמה מפה לפה". בשיטה הראשונה חותכים בפועל ממש, בלא כל היסוס ויסורי מצפון, את גופו של השובת. מפירי השביתה מוציאים חלק מאיבריו הפנימיים, הרכים יותר ומכניסים אחרים. איננו יודעים מה ולמה, אך עובדה היא שלעיתים קרובות השיטה הזו אף עובדת.
ב"הנשמה מפה לפה", העינוי נעוץ בהצמדת פיו של מפר השביתה, לפיו של השובת, לזמן מה, תוך הכאה נמרצת של השובת בחזהו. גם שיטה זו עובדת לעיתים, ושוב, בלא שנבין כיצד.
עד הרגע האחרון אסור לשובת לחדול. במו עינינו ראינו כיצד שובת מסכן אחד חדל לרגע משביתתו, כשכבר היה ממש בתוך המוות כנראה. איכשהו גילו זאת "חבריו", משום שהדבר הבא שראינו, היה תחילתו של מסע הייסורים מחדש. השובת הוצא בכוח מארון הקבורה בו כבר הניחוהו ותוך ימים ספורים כבר ראוהו מרגלינו במקום שירותו הישן. הוא נידון שוב, לעבוד קשות בלא מנוחה בכדי לנסות ולהשיג את שכבר כמעט היה בידיו קודם לכן.
מכל מקום, הנוסחה הכללית ברורה לגמרי. כל דרך וכל אמצעי כשר לשבירת השביתה. רק מי שהיה חזק מספיק, מי שעמד בכל העינויים ולא נכנע, רק הוא זוכה בפרס הנכסף.
השלבים הבאים של המוות ברורים לנו לצערנו עוד פחות. בשלב מסויים עורכים לשובת שהצליח את טקס קבלת המוות. מדובר בטקס מרשים ביותר, שבמסגרתו השובת שהצליח מוכנס ברוב הדר לתוך הקרקע. כן, זו לא טעות, שמים אותו בתוך ארון, ובזהירות הוא מוכנס, עם הארון, לתוך האדמה פנימה. אין לנו מושג מה בדיוק הוא עושה שם בתוך הקרקע, אבל אנחנו יודעים שבמשך לפחות שנת מעקב שלמה שעקבנו אחרי אחד המתים הללו, הוא לא יצא משם. נראה שהמוות הזה, יהיה אשר יהיה, אכן מספק מאד.
לסיום דו"ח זה נציין כי עשינו מספר ניסיונות להבין מדוע מעדיפים כל כך בני האדם את המוות. בהזדמנות אחת אף חדרנו באחד הלילות לאחד מפתחי האדמה הללו ותפסנו שם, ממש סמוך ליציאה מהאדמה, את אחד המתים. מעניין שאותו אדם הנמצא במוות כבר למעלה משנה, התפשט לגמרי מכל חלקי גופו הרכים ונשאר עם הקשים בלבד, הקרויים "עצמות". הוא גם בפירוש סירב לשתף איתנו פעולה ולענות לשאלותינו.
ברור שהפעלה קצרה של אבן קאולי גרמה לו לשנות את דעתו ולהשיב לנו, אבל דבריו היו כה מבולבלים ובלתי מובנים שאין בכלל טעם לחזור עליהם. ויתרנו לפיכך על המשך השיחה איתו, אבל כעונש על חוסר שיתוף הפעולה הראשוני שלו מילאנו אותו בחזרה בכל חלקי גופו הרכים ושלחנו אותו חזרה לעבודתו הסיזיפית שלפני המוות. שיידעו בני האדם האלה עם מי יש להם עסק.
ס ו ף
