"אני בעוד זמן קצר מתמוטטת, שעות אתה מריץ אותי".
"נראה רק את הדירה האחרונה, אם זה לא מה שאת מחפשת, נמתין".
הכלב הדלמטי הַנָּקֹד שעורו זרוע כתמים בצבע מנוגד לרקע השחור של גופו, קיבל את האורחים הבלתי צפויים בנביחות קלות, כשראה את פניה של בעלת ביתו, נרגע ורבץ בפינתו, אפילו לא נוהם.
והשעה מאוחרת, ראשו כבד עליו והוא אינו מוצא את מנוחתו, כמו
אותו כלב שחופר מסביב למרבצו...
הדירה למכירה המושקעת ושמורה היטב הניעה את האדרנלין בעורקיו של מאיר, על אף עייפותו והרעב שהציק לו, רמז לאימו שלא תביע על פניה שום ניד ונים שיסמן למוכרת בעלת הדירה ולמתווך אלכסן שהחל מדובב ומדבר עם בעלת הדירה בשפתה - רוסית, שלא יחושו בסיפוק ושביעות הרצון מכך שהשיגה את מה שרצתה.
"כמה אתם רוצים על הבית"?
"70,000 $ דולר".
"יש על מה לדבר"?
"יש, שבעלי ישוב מהעבודה".
"אני חוזר".
את אימו החזיר לביתה על מנת שתספיק להתקלח , לאכול ולישון, קצת הדאיגה אותו, לפתע נראתה לו מיואשת, הוא חש את ראשו סחרחר, כמעט עשרים וארבע שעות לא עצם עיניים. בשובו ממשמרת לילה, בשעת בוקר מוקדמת הוציא את כלבתו לטיול, בשעה שבע וחצי בבוקר העירה אותו אשתו שיסיע אותה למקום עבודתה ואת ילדיו לבתי הספר. על ארוחת הבוקר ויתר, הסתפק בספל קפה חזק שיעורר אותו לשעת בוקר מוקדמת.
בבית אימו בחדר שפעם היה חדרו, הניח את ראשו וניסה להירדם, בראשו מחשבותיו הילכו וְזִמְזְמוּ, כמו אותן דבורים המצטופפות בכוורת ולא נותנות מנוחה בזמזומן.
בדרכו לבית המוכר, עבר דרך ביתו של משה עוזרו של אלכסן ואסף אותו לפגישה .לפני שיצא סיכם עם אימו שיקרא לה רק אם המשא ומתן מביא סיכוי לקניה לפי עלות שתהפוך את קניית הדירה למשהו מוגדר ובשל , שתעצב לו את ההחלטה הסופית.
"70,000$ אני רוצה על דירה שלי". הציג את עמדתו רובן בעל הדירה.
"שמע, אני אדם רציני, 68,000$ עושים חוזה וזהו".
"אני לא יכול כסף זה, לא מספיק".
"אף אחד לא ייתן לך יותר, נגמור עניין".
"שמע, שעה שלי 1000 ₪ , אני בא מתל אביב, ורוצה דירה לאימא שלי".
"מה לעשות גם שעה שלי עולה כסף".
"אז אתה לא רוצה למכור".
"מה זה לא רוצה למכור, ארבע שנים אני למכור".
מאיר יצא החוצה ואחריו משה העוזר של אלכסן, עייפותו נקרה בעיניו שהיו אדומות, העייפות גרמה למאיר רעידות חלשות ברגליו, תחושתו שהוא חייב לקנות את הדירה, החזיקה אותו כאילו מעל המים, לפני שהוא טובע וממיס סופית את האדרנלין שנשאר בגופו.
"בוא נדבר, למה אתה לברוח".
"אני לא בורח, אתה לא רוצה למכור! מי שרוצה למכור מתפשר".
"מה זה מתפשר"?
"מוותר על משהו, בעיקר כדי להגיע להסכמה ".
"אני לא מבין מה אתה להגיד".
"בקיצור, מה אתה רוצה"?
"אני למכור, אתה קשה".
"כמה אתה נותן בשביל בית"?
"68,000$ אם מסכים עכשיו 1000 ₪".
"69,000$ מילה אחרונה, מסכים"?
"אני שואל את אימא שלי, אם היא מסכימה, עשינו עסק".
"עמדתי לו על הוריד, מילה אחרונה 69,000$ הולך? תחליטי מהר, אין ולא תהיה פעם אחרת".
"תגיד לו שהעסקה מאושרת".
תתלבשי, אני בא לקחת אותך תכיני 1000 ₪ ".
"איך אמרתי לך שהבית שלך, יאללה בשעה טובה, סוף כל סוף גינה".
"חכה, אל תדבר. הוא עוד יכול להתחרט".
"איזה להתחרט, הסתכלתי לו בעיניים בזמן המשא ומתן, הבן אדם היה מיואש ועייף, כמו חיה פצועה, וחיה פצועה גומרים עליה מהר, אין לה כוחות להלחם".
בדירת המוכר ישב וחיכה אלכסן ומשה עוזרו. טפסי "זיכרון הדברים" היו על השולחן.
"את מכירת הדירה נמיר בשקלים בגלל ערכו הירוד של הדולר".
"מה זה נמיר".
"את הדירה אתה מוכר לנו בכסף ישראלי".
"אה, בסדר, רק אני למכור". חוסר אומץ לבו, הורגש בעליל מאימת הקאסמים.
משה , עוזרו של אלכסן רשם את הדברים שהכתיב לו אלכסן, כשהגיע לרישום הכסף, עיגל משה את הפינות לא כפי שהוסכם עליו. בבדיקה אקראית של הניירות, הַנִּיד אלכסן את עפעפו כעין תזוזה או נענוע בראשו.
"כמה פעמים אמרתי לך לרשום את הסכום הנכון, כמו שהוסכם".
"אני מעגל".
"את מה אתה מעגל"?!
"את סכום הקנייה".
"עזוב, עזוב אל תרשום כלום, אני ארשום. את ה תמיד עושה לי בלגן".
"תוך כמה זמן פינוי"? המילים עוד לא הספיקו לצאת מפיה קיבלה מבנה נגיעה קלה ברגלה, המורה לה לסתום.
"די"!!!
"ששש, מה סיכמנו בבית"?!
לחיצת היד לא איחרה לבוא, מאיר הביט בעיניו של רובן, החיוך והסיפוק בעיניו ניכרו בבירור, באופן שאין לטעות בו שהצליח לצאת ממלכוד הקאסמים.
סוף
