יצירות אחרונות
קנאי (0 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -04/12/2024 10:09
ויש שהשראה לשיר נגמרת (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -04/12/2024 09:49
אחד את השני מבינים (4 תגובות)
דני זכריה /שירים -04/12/2024 06:36
לִבְשִׁי כֻּתֹּנֶת לְבָנָה🌹🌹🌹 (5 תגובות)
שמואל כהן /שירים -04/12/2024 03:29
וילון ורוד (3 תגובות)
אייזיק /שירים -03/12/2024 22:45
זְמַן, יַחֲסִית (4 תגובות)
רבקה ירון /שירים -03/12/2024 21:43
קצרים 29 (4 תגובות)
תומר קליין /שירים -03/12/2024 17:32
סיפורים
זמן.אם עברת במקרה ליד גן השעשועים שליד קופת החולים, יכולת להבחין בילדה מגודלת מתנדנדת לבדה בגן הריק. אם יכולת הראיה החיצונית והפנימית שלך טובה מספיק, גם תבחין שבעצם היא לא ילדה . יושבת וראשה מורכן, בוהה בנקודה בלתי נראת . אם תבקש ממש יפה, היא תסביר לך על מה היא מביטה, אולי תזיל כמה דמעות בדרך, כי הסיפור שלה מאוד עצוב. אחר כך, היא תתחיל להתנדנד, חזק יותר ,גבוה יותר, מהר יותר . אם תביט לתוך עיניה תראה שהיא מחייכת מעט,היא אוהבת את זה שהרוח משחקת לה בשערות. כפכף בורח מרגלה הימנית ונוחת כמה סנטימטרים מאחוריה. תוך כדי תנופה היא מנערת את רגלה השמאלית והכפכף השני נופל בהכרזה על שמי החול הצהוב תחתה, כאילו לא השליכה סתם כפכף אלא את העול שנשאה על ליבה. גבה נוטה אחורה כשהיא מיישרת ברגליה את קו האופק, בירידה למטה היא משעינה ראשה לאחור, קצוות שער נוגעת-לא נוגעת באדמה וברגע האחרון מישרת גופה, מוכנה להתמודד עם האופק שוב. ושם באופק, שם איפה שהיא סוף סוף מרגישה נפלא, העמודים מטלטלים והיא מאיטה. אחרי שתופתע שאתה עדיין שם היא תשמע איך שאתה ממלמל : "שוב טיפסת גבוה מידי, ילדה." מתעלמת מהאמת הנוראית הזאת תבלום עצמה. רגליים יחפות בחול הרך. מתענגת על הקרירות באצבעות הרגליים, תהרהר בפחד שתקף אותה כשעולמה היטלטל שם למעלה. תמיד חשבה שהפחד מהגובה עובר עם הגיל, עכשיו ניראה כאילו זה הפוך וכשהייתה קטנה לא כל כך פחדה. אחר כך היא תקפוץ בפתאומיות, אתה כנראה תחשוב שזה בגלל שהיא הבחינה בנכחותך, אבל היא רק מנסה להיזכר מתי היא באמת הייתה ילדה. קשישה תצא מהקופה, והיא תחשוב לעצמה שבטח בעיני הקשישה היא נראת ממש מטומטמת, בחורה, מתנדנדת בכל הכוח כמו ילדה בת 8 מתמסרת לעוצמת הרוח על גופה, ועדיין בוהה בנקודה הבלתי נראת הזאת. נרתעת מהחול היא תקום ותלבש את הכפכפים, תרים את הילקוט מהרצפה, תנער אותו ותתחיל לצעוד למקום שנקרא בית, פעם פעמים היא תביט לאחור, על הנדנדה, שעדיין נעה. לא, היא כבר לא ילדה. אתה תראה איך היא מסתובבת לאחור פעם פעמים, וכשתהיה בטוח שהיא כבר לא מביטה, תתיישב על הנדנדה תניח את כפות רגליך הגדולות על עקבות הרגלים העדינות שלה ותתחיל להתנדנד חזק, גבוה ומהר כמו מנסה לחקות את החן שבו ישרה את אצבעות רגליה עם קו האופק , כשלא תצליח להגיע להרגשה שראית בעיניה, חסר אונים תנסה למצוא את הנקודה בה בהתה, ולמרות שהיא הסבירה לך על מה בדיוק היא מסתכלת אתה לא תצליח לראות.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |