בסה"כ רציתי טיפת שקט-

מה, מה בסה"כ רציתי?, טיפת שקט!, בחיי הייתי נותן הכל,

מאז שאני זוכר את עצמי [בערך שבועיים] כל הזמן מסתכלים עלי, דוחפים לי דברים לפה, הופכים אותי ומציגים אותי בחלון ראווה מול כמה קופים שעומדים מכייחים ומצביעים עלי, נמאס לי, אני מניף את היד ועושה לכולם אצבע משולשת והם טיפשים עושים לי שלום.

די אני צועק אל האישה ה"רזה" בחלוק הלבן שמחזיקה אותי, שחררי, קחי אותי מפה,

סוף סוף אני שוכב לי, מנוחה?, לא, מה פתאום שיתנו לי לנוח..., אנחנו זזים והמנורות מעלי כאילו מתחלפות כשאנחנו נוסעים במסדרון, זהו הגעתי, כמו בכל כמה שעות העגלה נעצרת באיזה חדר מימין ועכשיו לוקחת אותי אחת שמנסה להכריח אותי לקרוא לה "אמא" כשבכלל כתוב לה על המיטה מָרתה, שאני אמות היא קוראת לי "שֶרמן", "שֶרמן"... מה זה השם הדפוק הזה?, היא לא יכולה לקרואת לי בשם יותר מגניב?, מה נסגר איתה?, לאחד מיטה לידי קוראים TJ ולי שר...מ... אני בא למחות אך היא לא נותנת לי לדבר ומניקה אותי בכוח באוכל הסמיך הזה שלה יייאאכס...טפו טפו אני מתנגד אווו היא לא יודעת, אם רק היו לי שיניים אווו איזה ביס הייתי נותן לה ומסיים את הסבל הזה לתמיד, חכי חכי...

מגיע לי מזל טוב...היא עזבה אותי ושוב אני בעגלה וזזים, אוווכ אין טיפה מנוחה...,בדרך חזור אני עובר בצד השני של חלון הראווה וכל הקופים ביחד מסתובבים מחייכים ועושים לי "פוצי מוצי" אאא... למה כל פעם אנחנו חייבים לעבור דרך פה ואייך שוב שכחתי להביא את מכונת הירייה שלי

אוווכ אם היא הייתה איתי הייתי מוריד את כולם ובעיקר את הקוף השמן הזה הגבוהה, הוא הכי מעצבן, בפעם הבאה שהוא נוגע לי בבטן אני שובר לו את כל העצמות [של האצבע].

שמעתי שהיום משחררים אותי כנראה..., איזה כייף יהיה לצאת מפה, סוף סוף חופש, מנוחה,ה... בחוץ בטח יתנו לי איזה כֶבש במקום האוכל הזה הדוחה שדוחפים לי פה.

לפני שעזבתי דברתי עם אחד ש"אמא" שלו קראה לו "זלמן" [מסתבר שאני לא היחיד שנדפקתי], טוב..., "זלמן" כמו שבטח כבר הבנתם, הוא תינוק יהודי [אייך אפשר להסביר את זה..., רק יהודים יכולים להדביק לתינוק שם כזה], הוא אמר לי נראה לך שאתה נדפקת תראה אותי...עוד 8 ימים רוצים לכרות לי את ה...נו..."גידי", מ... "גידי" ככה הוא קורא ל...נו... מָשמו שלו, והוא ממשיך ואומר שהוא מת מפחד וכולם מדברים על זה מאושרים, איזה עולם מוזר.

אמרתי לו שאני לא מפחד כי אני לא אתן ואף אחד לא יעיז לגעת לי ב... חאלס אני שונא את המילה הזו.

אני בחוץ על הידיים של אחד שקורא לעצמו "אבא" [שיקרא לעצמו אייך שהוא רוצה אני כבר התייאשתי משמות], ה"אבא" הזה מאז שהוא ראה אותי הפסיק לדבר נורמאלי רק גרררררר... פפ... שושו... פוצו..., איזה דביל [לא שווה תגובה], סוף סוף הוא שם אותי בכיסה והלך, עד עכשיו חוויותיי בחוץ לא היו משהו אבל אולי לפחות עכשיו בכיסא אני אוכל לישון קצת..., אוופפ...אני חי באשליות, מה זה עכשיו?, טר... טר..., המנוע של הרכב הטרנטה הזה לא מוכן לידלק, הינה הוא עשה טובה והתעורר, נוסעים, אוו... הרעידות האלה מרדימות, מ...נפלא...רגע ואני נרדם...

[אמא]...מוצו...פוצו...תסתכל לכאן..., די די חחחללללאאאאסס, תעזבי אותי אפילו בנסיעה המעצבנת הזאת לא נותנת לי לנוחה, היא חושבת שאני מטומטם שהיא קוראת לי ומתחבאת מאחורי הכסא ואחרי זה עושה קולות של תרנגולת [קוקו...],

איזה טיפשות כאילו שאני לא יודע שהיא שמה, לאן אחת כמוה כבר יכולה להעלם זה הרי כמו להחביא פיל מאחורי זבוב ובטח מי שמחפש את מיקומו ע"ג הגלובוס מנווט את דרכו על פי הנ"צ שלה..., לא חשוב איזה מחשבות עלו לי במוח באותו רגע רק רציתי להסתובב ולהתעלם, אבל למה הם היו חייבים לתקוע לי בצדדים איזה ספר דבילי בשחור לבן שלא נותן לי טיפה מקום לזוז, אופפפ...

הרכב נעצר ושוב אני מוצא מהכיסא הישר לזרועות אותו "אבא" שעדין עושה לי קולות כאילו בלע את הלשון, רגע בלע את הלשון אייך לא חשבתי על זה קודם...,..דוחף ידיים לתוך פיו אני רוצה להשתיק אותו לגרום לו לבלוע את הלשון וה"אבא" הזה רק צוחק וצוחק וחושב שאני משחק איתו, הוא סובב אותי ועכשיו אני כבר לא מגיע, אני כבר מותש.

אנחנו בחדר גדול שקוראים לו "סלון", אייך שעברנו בפתח קפצו עלי איזה שני דודים וסבתא, חשבתי שזה הסוף שלי...אני כבר הרמתי ידיים...ולא היה אכפת לי אפילו כשהורידו אותי קרוב לרצפה לצפות בשני יצורים טיפשים וקטנים שקוראים לעצמם "אחים", אבל אחד מהם יתקרב יותר מידי ושלח ידיים, אז התחלתי לרטון ולהכות ברגלי בכוח, קחו אותי מהיצורים האלה...קחו אותי די... ואז בהחלט בניגוד לכל הציפיות הניחו אותי על הרצפה סוף כל סוף מנוחה ה..., טוב אז איך אומרים את זה יפה – כאן אני הולך לישון ואתם מצידי יכולים ללכת לאן שבא לכם, אפילו לעזאזל –

מ... זה בחלום נכון?, אני מקווה... אני שומע אנשים ממש קרוב צועקים תתהפך, תתהפך, תתהפך...אני פוקח את עייני...לא...לא יכול להיות, לא רוצה להתהפך, אני תינוק סטלן אני, תנו לי לישון ככה להסטלבת, עזבו אותי...די...

אבל הם לא מרפים ופתאום הדוד המוזר הזה שקפץ עלי כשנכנסתי נשכב מולי, עושה לי פרצופים ומתהפך...להראות לי אייך לעשות את זה, אוווכככ... אם הוא רק היה טיפה יותר קרוב הייתי תופס אותו באף ומושך כל כך חזק עד שאפילו עכברים היו מתבלבלים אם הוא איתם או שהוא סתם מכרסם אחר...איזה עצבים, טוב, טוב חאלס ניצחתם אני מתהפך, רק תעיפו את הדוד הזה ממני.

די הם הולכים ושוב לשמחתי אני לבד ויש לי זמן לתכנן נקמה קטנה..., אתם יודעים אני לא באמת אוכל את הדבר הסמיך הזה שספרתי לכם ש"אמא" מכריחה אותי לאכול, אני מחביא אותו מתחת הלשון ובמעלה הגרון, מחכה לזמן הנכון לפלוט את זה על האדם המעצבן הראשון, הינה הוא מגיע, אחד ה"אחים" שלי,..בוא טיפש קטן תתקרב, כן, נכון, אני חמוד תלטף אותי, תתקרב עוד טיפה... באעעע..., ..כן...יש... הצלחתי, פלטתי עליו הכל ועכשיו הוא כולו מלא בלבן מגעיל ודביק במיוחד [מתנה ממני תשאיר את העודף אצלך], יאללה, יאללה יצור סע לי מהעיניים.

כבר עברו כמה ימים בבית המוזר והמעצבן הזה, כל לילה משכיבים אותי לישון אבל לא יכולים לתת לי שקט, הם חייבים לשים לי את הדובים המסתובבים האלה מעל הראש, לפחות הם מתחלפים ככה שאני יכול לדמיין אייך אני מכסח אותם ומוציא להם את כל הפרווה כל פעם מחדש בדרך אחרת, אני מעדיף להתייחס לזמן הזה כשעת פיתוח יצירתי.

הבוקר ממרחק שמעתי צעקה מוכרת, היה נדמה לי ששמעתי את "זלמן" צועק מהבית כנסת בסוף השכונה למטה, משהו כמו - תעזוב, לא...,תחזיר לי אותו גנב, תחזיר לי אותו...

ואז הקול פשוט הפסיק ובמקומו "זלמן" התחיל לשיר בשפה שלא הכרתי.

אחרי כמה ימים פגשתי אותו בגינה ושאלתי אותו למה הוא שר במקום לרדוף אחרי הגנב?, הוא הסביר לי שאחרי הכל, זה לא כל כך נורא ברית מילה [ה"שמחה" הזו שבה נפטרים מה..."גידי"], ובטח לא כשאתה מקבל אחרי זה יין, איזה סטלה...אמר לי, הייתי כולי מסטול ג'נאנה כזו...לא הרגשתי סתם נינוח הרגשתי בעננים.

זהו החלטתי, יהודי או לא, אני חייב ברית מילה...

ולכן כשהגיע המטפלת ואחזה אותי בזרועותיה, התפרעתי והזדעזעתי כל כך עד שעפתי לה מהידיים...

אני באוויר...

[איזו רוח...]

מכוון את עצמי בדיוק לקצה של השולחן...נופל... אאאאככככ...איזה כאבים...

עכשיו שוכב על הרצפה אני פותח את פי מחכה שימזגו לי לתוכו יין שיוציא אותי לאיזה טריפ מטורף...

למה זה לא מגיע?, נו כבר...למה מחכים?, מה קורה פה?

במקום לגמוע לי יין אני מוצא את עצמי מוקף באנשים עם חלוקים לבנים מוכרים [מוכרים מידי] שלוקחים אותי לאוטו עם מנורות אדומות...

אז הבנתי...

לא, אני צועק...

לא שוב...הכל מההתחלה...,

מה?, מה בסה"כ רציתי?,..טיפת שקט...!