שרון נחום בוחרת את עיזבוני עכשיו לדמוע בדרכים... של מאיר אש

כשהגיע לידי האפשרות לנתח שיר, היססתי, אין אני כותבת כלל שירים אז איך אוכל לתת ניתוח פרופסיונאלי לשיר?! אבל לאחר שהפכתי במחשבה מספר פעמים רב, כבר ידעתי מראש את היוצר בו אבחר, עוד בטרם ידעתי איזה שיר. יוצר רגיש במיוחד ששיריו נוגעים בי ומרגשים אותי תמיד, הלוא הוא האחד והיחיד, מאיר אש!

הדבר הראשון שמאוד מאפיין את שיריו של מאיר זו בריאת השפה. מאיר יוצר שפה חדשה ייחודית לו, אין כמעט שיר שלא המציא בו משפט חדש שאינו שגור בפינו.

מעבר לשירי החתולים והשוטרים המחייכים אותנו לעיתים בימי ג' , יש דבר נוסף המאפיין את כתיבתו ואלו עוצמות של כאב ואהבה השזורים אחד בשנייה, כיחידה בלתי נפרדת. אין אהבה ללא כאב אצל מאיר ולא אחת הוא מותיר אותנו הקוראים עם דמעה בזווית העין וחיוך עצוב.

עיזבוני עכשיו לדמוע בדרכים......... - מאיר אש

מחר אכתוב לכם חיוכים

עיזבוני עכשיו לדמוע בדרכים

מחר אכתוב לכם חיים

עיזבוני עכשיו בין המתים

וידעה הארץ כאבה

אש בשדותיה

עשן ופיח מילאו פיה

והייתה למדינה

מחר אכתוב לכם שירים

עיזבוני עכשיו אנשים

מחר אכתוב לכם בחרוזים

תחת ידי חיי ארוזים

בין הדפים המצהיבים

כתובים שמות המתים

וידעה הארץ כאבה

דם בשביליה

מלחמה אבודה

מבכה את מתיה

ואין זו אגדה

יגידו רעיי

אין אחרת

מלבדה..............

על פי ראייתי זהו שיר אהבה ודאגה למדינה. בשיר שתי קצוות: המדינה ואדמתה והאדם החי בה. אדם אשר לא יודע כיצד להמשיך את דרכו כשהוא רואה את אהובתו אדמת המדינה סובלת וכואבת.. הוא בוכה את כאבה. יחד עם זאת יש בשיר את התקווה, את הראייה של מחר טוב יותר. תיאור מיוחד של אדם שחש בסבלה של אהובתו/אדמתו אבל עדיין השיר אינו מושך אל השאול.

בשיר יש ניגוד שיוצר עניין אצל הקורא.. תקווה אל מול ייאוש.

מצד אחד תנו לי להיות בכאב, לבכות, להתאבל.. אבל מחר אשוב לחייך, לכתוב, לחרוז , להיות כאן בשבילכם.

הדובר בשיר חוזר שוב ושוב על הבקשה וההבטחה מה שמחזק בי את התחושה שיש בו אמונה חזקה כמו גם תקווה לימים טובים יותר, ימים אחרים של שמחה ואושר למדינה ולאדם עצמו.