סיפורים

"בן בליעל"

"אישון הלילה היה כ"כ אופייני לאותו יום.

כמו ליל רציחות ראשון באמסטרדם .

רציתי לעשות משהו.

לא ברור עם מי או אייך פשוט רציתי לפשוט הכל מעליי ולעשות משהו.

הנסיעה הייתה ארוכה יותר ממה שחשבתי והרגשתי אייך הדם זורם הישירות מהמוח לכפות הרגליים שלי, הרגשתי את הזיעה הקרה שניגרה הישר על המצח הרחב שלי, את השפתיים מתייבשות , את הרטיבות בכפות ידיים, נחיריים יבשים כאילו זה יום חמסין, ועיניים פקוחות מסגירות על משהו שאני הולכת לעולל.

אני הלכתי לרצוח אותו.

הפעם זה סופי.

רוצה לראות את הדם שלו מתנקז הישר לתוך נקודת ביוב שכונתית , לראות את עיניו המפוחדות מבקשות עזרה שיכולתי לתת אבל בחרתי שלא , לראות את ידו מושיטה יד מתהוללת לכיווני מנסה להטביע אותי יחד איתה! בתוך היגון שלה, לראות את גופו מתרפס , זוחל כמו תינוק שעוד לא מלאו לו שנה מנסה להיאחז בכמה שיותר חפצים עד כדיי התרוממות אך נופל.

כן רציתי לעשות את זה.

לרצוח אותו.

הבטחתי לעצמי שאעשה את זה כי אני חייבת.

הכביש היה חסום כאילו זה היה סימן ממשי לזה שאני צריכה לחזור בי . לעשות יוטה אחת גדולה ולומר שהכעס לא מוביל לשום מקום.

אבל עמדתי בפקקים וחיכיתי.

המזגן לא עבד והחום ניכר בכל חלקה טובה בגוף שלי.

שנכנסתי היא ישבה עליו כמו זונה מקצועית .

"אני שאיתו 20 שנה מעולם לא ישבתי ככה על ברכיו" חשבתי לעצמי.

הוא לא הסתכל בי מבוהל , היה הרגע שביקשתי שכן , שיביט בי ויחשוש לחייו אך הוא הביט בי ושתק.

עדיין מחכה לרגע המיוחל.

שאשתגע.

היא הביטה בי ואני עמדתי דום. ספק קפואה אך עמדתי שם מביטה בו בדמותו הכ"כ יפה שיכולתי באותו רגע לשכוח מדוע התאהבתי בו, במבט נוגה ורך הוצאתי את הנשק דרכתי אותו והתקרבתי הישר לתוך הרקה המיוחלת.

הוא לא זז רק הביט בי.

היא נסה בצרחות והוא המשיך להביט בי במבט קר ומנוכר, אינו חושש ואינו מייחל יודע שאין בכוחי לעשות דבר , הריי שהייתי תמיד פחדנית שנתונה לחסדיו אבל לא עוד.

לא עכשיו , לא יותר.

נגמרו ימיי ההוללות, נגמרו ימיי האונס הקבוצתי, הכפייה להפיל כל עובר שנכנס לרחמי, הימנעות מחופש מחירות , הימנעות מלהיות אני, לא אישה שלו, לא כנועה של אף אחד.

אישה בזכות עצמי.

"תעשי את זה אני ראוי לזה "

הבטתי בו וכדרך טבע או מפחד מקדים דמעות ניקזו את דרכם הישר לתוך ארובות עיניי.

היה בו הכוח, הוא יכל לקחת ממני באותם רגעים את האקדח הכ"כ מושלם באופן מוזר לרקה שלו ולירות בי מטווח 0.

הייתה לא השפעה עליי שאין לי מושג מאין שאב אותה אך הוא גרם לי להאמין במה שהוא רצה שיהיה.

הוא לא זז.

כאילו הרגיש שזוהי שעתו הנכונה למות , זהו הרגע, ללא התנגדויות ללא פחדים.

רק אני , הוא ואקדח .

הזונה שלו נמלטה כבר לדרכה ואנחנו נשארנו בבית שומם ואפוף עם אור כחול ומוסיקה אירית ברקע. המוסיקה שהכי אהבתי, ואותה הייתי מוכנה לרצוח אפילו בשביל הרגע הזה.

למחות אותו מהעולם.

"את פחדנית ."

"אני חסה עלייך"

"אל תחוסי תעשי את זה , אם את לא תעשי אני זה שאהיה בצד הנגדי מצמיד את אותו אקדח שאת  מצמידה לרקתי ואחורר לך את המוח בדיוק כמו שאת מייחלת לעשות ואת לא מסוגלת. תעשי את זה כבר!!! זה מגיע לי. "

זה הגיע לו ללא ספק.

ואז יריתי.

יריה אחת הישר לתוך הרקה המיוחלת .

ראשו נשמט הצידה ושורה של דם ניתזה לי הישר לחולצה הכחולה שאימו קנתה לי מתנה ליום ההולדת , זקנה מסריחה הייתי מוכנה לרצוח אותה גם.

שושלת מחורבנת של אנשים אנוכיים.

ירייה אחת ונגמר הסיפור.

אין לי מושג מה הרגשתי באותו רגע מה שבטוח שלא הרגשתי כלום .

לא פאניקה , לא פחד מלהיות בכלא (20 שנה איתו לא יכולות לגרום לי לפחד יותר ) לא פחד מעיתונות ומה תגיד המשפחה או אם תחליט להתנקם .

 

מדים כחולים וחומר משכר , כדורים סגולים וכדורים ירוקים.

ששאלו אותי למה רצחתי אותו אמרתי –"בגלל שהוא לא אהב אותי מספיק"

שהביטו בי במבט מוזר צחקתי כי ידעתי שזה מה שהם רוצים לשמוע.

שהכניסו בי את אותו שוקר חשמלי הרגשתי טוב עם זה ולאחר מכן ביקשתי שישלחו אותי לכלא ולא לבית משוגעים, שהגעתי לכלא הייתי עם אותם נשים סוררות .

שהם שאלו אותי למה רצחתי אותו אמרתי ---- "בגלל שהוא אנס אותי" אמרתי הפעם את האמת ואף אחד לא האמין לי .

"את רצחת אותו כי הוא לא אהב אותך מספיק"

ואז הסוהרים הכו אותי עד זוב דם.

ואז אביו הגיע לביקור והוא שאל אותי "למה רצחת את הבן שלי"

עניתי לו בגלל שלא סיפרת את האמת ועכשיו יש ברחמי בן בליעל , בן לאחי . האח שרצחתי , הבן שלך מאמא שלי ."

 

הזכויות שמורות להדר מיליס.

 

תגובות