"כשהיא החליטה שהיא מתחילה לעשות משהו עם הרצון העז שלה לכתוב זה היה נראה כבר יותר מדיי מאוחר בשבילה.
לא בגלל הגיל , בגלל העיתוי.
העיתוי היה גרוע.
גרוע יותר מכל.
אך רצתה לעשות משהו בשבילה הפעם.
משהו שירגיע את הנפש .
וכך החלה לכתוב.
טוותה את סיפור חייה למשהו שהיה נראה יותר גדול מהיקום.
יותר גדול ממנה ב-10 מידות.
אבל הלכה איתו עד הסוף, עד הנשימה האחרונה, עד הרגע שהייתה בטוחה שלא יגיע.
הרגע שתגיד "עד לפה זה מספיק, אני לא יכולה מפה יותר."
מביטה מעבר לחלון ורואה אותה שכובה תחת עץ האורן הענק שנמצא לא רחוק מאיתנו, יומן ורוד והיא כותבת, מבוקר ועד ערב.
כותבת ללא הרף.
את היומן שלה היא החלה כותבת בגיל 13, מביטה בירוק הגדול של הצפון , ושוכחת מכולם חוץ מעצמה.
שהחלה לכתוב זה הרגיש לי כאילו העולם עמד מלכת , וחיכה רק לשמוע את פרי יצירתה.
יכולה אני לומר שהימים נראו כמו דקות בשבילי, והדקות נראו כמו שניות בשבילה.
אבל את הדמות שלה כותבת מתחת לעץ האורן אני לא יכולה לשכוח לעולם.
מלווה אותי בכל פעם שאני מביטה מעבר לחלון, מחפשת את דמותה . מתגעגעת אליה בכל פעם מחדש.
אני בטוחה שאת הסיפור שלה אף אחד לעולם לא ישכח.
לעולם אני זו שלא אשכח.
כי זו הייתה היא.
את יומן נעוריה כתבתי בשקידה , מילה אחר מילה, את התחושות , רגשות , כעס, את כל מה שידיה כתבו הבטחתי לתת לו קול.
אלו סודותיה הכמוסים שביותר. יכול להיות שהייתה כועסת , יכול להיות שהייתה מודה לי, אבל הייתי חייבת לעשות את זה .
אז בכתב מסורבל של ילדה בת 13 שרבבתי את מילותיה והבנתי בין השורות את כל נבכי נשמתה .
אני יכולה להניח את "יומן נעוריה" כספר רב מכר כיום.
וזהו סיפורה של אותה נערה שפחדה מהלילות ושכחה את שמם של הימים.
29.10.94
"אני אוהבת את עודד.
הוא כמעט הכול בשבילי. אבל אני לא יודעת אם הוא מבחין בי כמו שאני מבחינה בו.
אני לפעמים חולמת אותו. הוא מדבר איתי בחלום, אבל במציאות הוא לא יודע שאני קיימת.
הוא חולף מולי בהפסקה והוא לא יודע בכלל את שמי.
ואני יושבת ממש לידו בכיתה !
הוא לא יכול להרשות לעצמו להתייחס לאחת כמוני.
יש לו סוג של "מוניטין חברתי " שבחורות כמוני לא עומדות בקריטריונים שלו.
אני מביטה בו מרחוק, כמו סוג של חלום שאני לא מצליחה להתעורר ממנו.
יש לו חברה יפה כזו , שכולם היו רוצים להיות איתה.
אפילו אני הייתי רוצה שתהיה לי חברה כמו ניקול.
היא כ"כ יפה שאני יכולה לדמות אותה לבובה, יש לה רגליים ארוכות , בטן שטוחה וחזה יפה.
יש לה פנים מדהימות , וחיוך כובש.
יש בה בעצם הכול שזה לפעמים נראה לי לא מציאותי, כאילו היא לא יצירתו של אלוקים כאילו היא עבודה של איזה מישהו אחר שתכננן אותה בשלמות כזו יוצאת דופן.
אמן.
היום היה לנו שיעור פיזיקה , ואני מתקשה להבין את החומר , יאיר יושב לידי . הוא חושב שאני יפה , הוא טוען שיש לי "מבנה עצמות מאוד מיוחד" ואני חולקת עליו. מרגישה כאילו מבנה העצמות שלי כמו צורתו של המחומש.
עודד באורח הפלא "שותף מעבדה " של ניקול ושניהם יושבים מולנו.
אני כל הזמן מסתכלת עליו , אני לא רוצה שיחשוב שאני עוקבת אחריו, כי אם אני חושבת על זה בכל מקום שהוא נמצא אני נמצאת גם.
אבל מה אכפת לי ? אני לפחות רואה אותו.
יאיר הבטיח שהוא יבוא לעזור לי בחומר הלא מובן בפיזיקה , רק אם אומר לענת להצטרף אלינו.
הוא מאוהב בענת משחר ילדותנו .
ענת הסכימה לבוא.
קבענו.
היום בערב, בשעה 17:30, אצל ענת בבית .
רק שלא יבקשו לבוא אליי.
היום כמו בכל יום יכולתי להרגיש את יום רביעי מכרסם בי. כולי בציפייה לסוף שבוע, אני חוגגת 13 שנים.
אני לא יודעת אייך אני הולכת לחגוג את היומולדת שלי מה שבטוח זה שאני לא רוצה שאמא תזמין את כל הדודים שלה וגם אבא יעשה את זה , היא לא מבינה כמה אני סובלת איתם זה פשוט בלתי יאומן, ואז אבא משתכר ומדבר שטויות וכולם צוחקים עליו והוא מדדה מחדר לחדר נופל על איזו מיטה וכולם שומעים אותו נוחר וצוחקים.
אני שונאת שהוא עושה את זה!
הוא משפיל אותי , הוא משפיל את אמא.
אמא תמיד יושבת בוכה בצד ואני מנסה להרגיע אותה.
אבל היא צורחת עליי שאלך לחדר ושהיא לא רוצה לראות אף אחד.
אמא נתנה לי כסף לקנות אותך , ורוד עם פסים כחולים לאורך.
קניתי אותך "מחנות הספרים של ירון" שנמצאת בקצה השכונה. היא ידעה כמה רציתי אותך והבטיחה לי אותך כמתנה ליומולדת.
אני מאוד אוהבת את המתנה הזו , אני חושבת שזו המתנה שבאמת אהבתי מזה הרבה זמן. כי הפעם לא הפתיעו אותי וקנו לי משהו שהם חשבו שילדה בת 13 תרצה, הפעם אני בחרתי את מה שאני רוצה .
הכי חשוב שאתה עב כרס וכך יש לי המון דפים לכתוב בך ולספר את כל מה שאני מרגישה.
המקום שאני הכי אוהבת לכתוב זה המקום שיש בו את עץ האורן הגבוה והיפה ביותר .
הוא כ"כ גבוה שאם אני מסתכלת עליו לראות את הגימור היפה שלו אני מקבלת סחרחורת .
אז אני שוכבת שם ויכולה לכתוב שעות בלי להרגיש כאילו אותו עץ נותן בי השראה. יש בו כריזמטיות, אני בטוחה גם שהוא קורא את מה שאני כותבת , בטוחה שהוא יודע מה אני מרגישה , לפעמים מרגיש לי שתמיד ארצה לכתוב לידו לנצח עד שארגיש יותר זקנה ממנו.
אני מבטיחה לכתוב על עץ האורן שמשקיף על שאר העצים הירוקים ותלאות מסובכות לפחות לנצח.
הרבה עצים מסביבו וכולם יפים ומיוחדים כמוהו אבל יש בו משהו שגרם לי לגשת אליו ולאמץ אותו לחיכי, זהו המקום הסודי שלי, הכי נוח לי לכתוב שם . רק אני והמחשבות שלי.
יש כמה שכנים מסביב שנמצאים אבל לא הרבה . אבל זה לא מציק לי.
אני רוצה להיות כבר גדולה.
רוצה לסיים את הביה"ס ולשכוח מכל אלה שמציקים לי לפעמים.
שמנסים להפריע לי וצוחקים על אייך שאני נראית .
לא אכפת לי מה הם חושבים עליי, אני רק רוצה לגדול מהר ולא להיות פה .
לקחת את החברים הטובים שלי, ענת ויאיר וללכת למקום אחר."
------------------------------------------------------------
הזכויות שמורות להדר מיליס.
