בגדי המלך החדשים.

האמת, אני לא כל כך סובל אנשים כמוהו. מתיימר להיות אחד שיודע הכל. אבל הוא לא!! הוא הסתכל עלי ממרומי השפם שלו, וחייך את החיוך הציני המעצבן הזה. התעטפתי בשתיקה שעצבנה אותו. ואני יודע שעצבנה אותו מהסיבה היחידה, השפה התחתונה שלו רעדה כמו עלה נידף ברוח. יכולתי לעשות לו 'פוף' אחד גדול, והוא היה עף. רזה כמו גפרור ומכוער כמו הפנצ'רמאכר מהמוסך...  אבל מה יכולתי להגיד, שאני מודה?  לא, אני לא מודה!!

"ובכן, מר..." אמר רב פקד יואל.

כמעט נחנקתי, איזו חוצפה יש לצעירים האלה, חוסר נימוס משווע לפנות אליי כך.  "אני דורש לקרוא לי 'הוד מעלתך'!" השתעלתי בנסיון לבלוע את העלבון.

רב פקד ג' חייך בסלחנות מגחכת. "הוד מעלתך." הסכים בחיוך מהתל, אבל ניגש ישר לעניין. "באחת הפעילויות המשטרתית הרוטינית שלנו, אספו השוטרים שלי ראיות מוצקות בגין חשד לביצוע עבירה."

"עבירה?!" הזדעזעתי מהשפה הגבוהה שלו, ומהאשמה הלא מדוייקת. "אדון צעיר, אתה יודע עם מי אתה מדבר?!" שאלתי בלב הולם.

רב פקד ג' יואל רכן לעברי, שפמו רטט. "כן, אדוני..."

"הוד מעלתך!" תיקנתי בתסכול.

"הוד מעלתך," התרצה בחוסר סבלנות. "אתה מואשם בהתנהגות לא נורמטיבית."

"סליחה?!" התפלצתי. "אנא, איש יקר, הסבר מהי התנהגות לא נורמטיבית. אתה מאשים אותי בשגעון, חס וחלילה?"  שאלתי בחלחלה, והגב גירד לי בטירוף. עוד דקה אחת של גירוד כזה, ואז באמת אתנהג כמו 'התנהגות לא נורמטיבית' חשבתי בזעם.

"תשמע..." רב פקד יואל שוב שכח את התואר שלי, אבל סלחתי לו. "לא הזכרתי את המילה 'שיגעון'," הוא אמר. "עצם המשפט מסביר שההתנהגות הלא נורמטיבית מקורה בהתנהגות חזרתית וורבלית ופיזית..." האמת, לא הבנתי אותו כל כך, אבל היה נורא מסקרן לדעת לאן מובילים דבריו. "התנהגות בה אתה..." הדגיש.  "פגעת בכבודם של הסובבים אותך, בשוטטות ללא מטרה..."

"ס – ל- י – ח – ה...!!!" הפעם זה ממש עצבן אותי, התרוממתי וחבטתי בשולחן בלי בושה, "שוטטות?!!"  אלוהים, גם כשהנחתי את הידיים על המותניים, הבד הגס הזה צרב בכפות ידיי. "תסלח לי איש צעיר... אתה יודע מה המשמעות של המפגן שאתה מכנה 'שוטטות'?"

רב פקד חייך. "לא אני לא יודע...למה שלא תספר לי?"   

אוי, כמה אני שונא את החיוך הזה שלו, שפתיו נעו בצורה טיפשית, ואם תשאלו אותי, היה לי חשק לתלוש לו את השפם שערה אחרי שערה. "זה היה ערב מיוחד." שלחתי אליו מבט מתרה שלא יעז להפסיק אותי באמצע. "אירוע אופנה מגניב, לעם היתה הזדמנות לרענן שוב את מדף החולצות שלו. אירוע עם מעצבי אופנה והפנינג צבעוני…"   רב פקד יואל היה עסוק בלנקות את הציפורן של הזרת הימנית שלו, שקוע עד עמקי נשמתו בלכלוך שהוציא משם. הוא נשמע משועמם. "אדוני…" 

חשקתי שיניים כדי לא להתרגז שוב על התואר בו השתמש. "זה לא היה הפנינג…." המשיך והביט בי כאילו הייתי איזה מקק שמפריע לו בנוף. "זו היתה שוטטות לשמה, אני מתפלא מאוד…" צקצק בלשונו. "אדם בגילך מסתובב עירום?"

"רק מפני שילד מנוזל צעק "המלך הוא עירום!" זה לא אומר שהייתי…"  כעסתי, ודמיינתי איך אני מושך באוזנו של הילד החצוף, אני עוד אלמד אותו לקח!

רב פקד יואל אמר, "אתה יודע שפעולות החקירה יכולות להביא בסופו של דבר לפתיחת תיק, ואז… להעמיד אותך לדין."

"שערורייה!!" קראתי בלהט. "היתה מוזיקה מנענעת ואווירה אלטרנטיבית במיוחד!! המעצבים ייבאו פריטים חדשים של משי ותחרה, והבד…" נזכרתי ברכותו על גופי, וזה רק הדגיש את מגע המעיל המגרד ששכחתי לרגע. "הבד, עשויי חומר טבעי…"

רב פקד יואל התנשם ושילב את אצבעותיו אלו באלו על כרסו הקטנה. כן, הוא היה חסר סבלנות. ובכן, גם אני!!!

רק בבוקר עוד הלכתי לאיטי ברחוב המואר בשמש אביבית, שמח ומאושר. באירוע מיוחד במינו ומרגש, מראה לעמי היקר את תלבושתי החדשה, היפה והמפוארת. והיא עלתה לי לא מעט, לעזאזל!  

וזה היה ידוע שחברות אופנה מסחריות מעדיפות לפנות למתבגרים חסרי טעם אישי, אבל יש מעצבים שרואים מקור השראה דווקא באנשים בוגרים עם נסיון חיים לא מבוטל. שנושאים את בגדיהם באופן הכי טבעי שיש.  ומי מתאים לזה אם לא אני, המלך הנערץ?

ועכשיו, אני יושב מושפל מול רב פקד יואל- שהחל להתעניין בציפורן של האצבע השנייה שלו, והרגשתי מתוסכל ועצבני.

משכתי את המעיל…

"היי היי…" הזהיר אותי הרב פקד המעצבן. "לא להתפשט כאן, גם ככה עשית דברים לא מוסריים מול ילדים רכים!"

"שטויות!!" קראתי. "לבשתי את מיטב מחלפותיי! ממעצבים בעלי שם דבר באופנה!"

"היית עירום…"  התעקש. "והסתובבת בעיר כמו תרנגול גאה ומטופש."

"תר…" גמגמתי חנוק. "תרנגול…? שילמתי במיטב כספי. הרבה כסף…!" הצטמררתי לזכרון החד שעלה במוחי, מוסר לזוג מעצבי האופנה הנוכלים את הכסף, בשטרות של 100 שקל כל אחד, ארוזים בחבילה מהודקת.

"על מה אתה מדבר לכל הרוחות?" התעצבן ג' יואל. " ואיזה מעצבים, ואיזה באטיח..!!"  

הוא הרים את שפורפרת הטלפון, וחייג. שולח לי מבט חודר ומרתק. לא העזתי לנשום, בחיי אדוניי אני רודף אותם עד תצא נשמתם, המעיל הטיפשי הזה הרס לי את העור.

פךךךךך… הוא חושב שהוא יבהיל אותי במבטים שלו… "לא תשלח ניידת לחפש אחרי הנוכלים?" שאלתי. רב פקד היה עסוק בטלפון, הבנתי שהוא דיבר עם אישה, ונראה מבודח. "לא נפרסם קלסתרון של הנוכלים?" ניסיתי מול אוזניו החרשות.  "לא נעשה מסדר זיהויי?" התחננתי.

"אנחנו נקצר את התהליך…" גיחך אליי, והמשיך לפלרטט עם האישה מעברו של הטלפון. אלוהים אדירים, איזה אנשים מועסקים בתפקידים גבוהים אצלי בממלכה, אני חושב רגע לפני שהוא מנתק את הטלפון, ושולח לי מבט חודר כאילו חיכה שאומר משהו.

"ומה יהיה?" שאלתי. "מימנתי בנדיבות חומרים יקרים וזמן עבודה מתמשך של זוג מעצבי האופנה האלה." 

"אתה עושה צחוק?" לעג ג' יואל והתפוצץ מצחוק. "ה'בדים' האלה לא היו ולא נבראו."

צעקתי, חוסר האמונה והטיפשות של כולם הרגיז אותי. "הם תפרו לי בגדים "שלא נראו עד כה, מבד ש"רק חכמים באמת יכולים לראות!!"

"כן, כן. אדוני.. אני מבין."

"הוד מעלתך!!" התחלתי להתעצבן באמת, ותקפתי בכעס. "פוחד שטיפשותך תתגלה ברבים, אה? בגלל זה אתה מדבר כמו שאתה מדבר..."

"תירגע...!"  ג' יואל נלחץ. "הכל יהיה בסדר, עוד מעט. תגלה סבלנות..."

והפעם גם לא כל כך היה איכפת לי להוריד את המעיל המגרד. לא לחינם שילמתי כל כך הרבה כסף לבגדיי החדשים. הגיע הזמן שגם נחותים כמו רב פקד ג' יואל ידעו להעריך בגדים בעלי רמה מיוחדת בינלאומית.  "איש צעיר...! אתה לא תגיד לי מה לעשות!"

הללוייה!! כשהורדתי את המעיל המגרד חשתי הקלה נעימה על העור האדמומי. בהזדמנות הראשונה אני אבקש שיביאו לפניי את רופא הממלכה.

שוטרת נכנסה למשרדו של רב פקד והכניסה קפה מהביל, זה הזכיר לי שלא שתיתי מזמן. עיניה היו פעורות כמו דג המום כשהביטה בחליפה החדשה שלי, האמת, הרגשתי די גאה ללבוש את בגדי היוקרה האלה, אבל היא קלקלה לי את ההנאה לגמרי כשפלטה,

"what the fuck?"  הכוס שהחזיקה ביד התנדנדה, וטיפות קפה זלגו לה על האצבעות המטופחות.

"הלו..!! הלו...!!!" הרים יואל את קולו. אההה..... אני כבר לא "אדוני", עכשיו אני "הלו!" חשבתי לעצמי בכעס, אבל התאפקתי. כשהקרקס הזה יסתיים, אני אכלא אותו במרתף, עם שלשלאות לרגליים ולידיים. זהו, הוא נמאס עליי. "תחזיר את המעיל בחזרה, אתה לא יכול להתפשט כאן!" המשיך לצעוק.

חוץ מעיני הדג שהיא נעצה בי, הרגשתי את פיה נפער כמו דג מחוץ למים. אבל עדיין לא החזרתי את המעיל, הגיע הזמן שהוא ידע מי המלך כאן!

"מאיפה הבאת אותו?" שאלה הדגיגה את רב פקד יואל, אבל עיניה המשיכו לבהות בי.

"אההה..." מלמל בחוסר עניין וסבלנות. "שוטטות...."

"הוא עירום!!" צווחה אל יואל, שנראה אומלל כאילו זה בדיוק מה שחסר לו עכשיו.

"מה את אומרת...?" לעג לה בחיוך עקום.

"אני לא עירום!!!" צווחתי חזרה, ושניהם החזירו את מבטם אליי בתזמון נפלא.

"עוד כמה דקות יסתיים הכל." אמר רב פקד אל הדגיגה שהניחה את הספל על השולחן. הערצתי אותו כשהצליח לקרוא את מחשבותיי. ובעודי חושב איך אטפל בעניין המביש והמשפיל הזה, נפתחה הדלת.

"סוף סוף!" קרא ג' יואל. "לקח לכם הרבה זמן להגיע." הוא פנה אל שני הבריונים שנכנסו פנימה.

הסתובבתי.

הם נראו לי מוכרים, לא כל כך התייחסו למעיל שנותר על הכיסא, כי הביאו איתם חליפה לבנה מוזרה, עם חגורה מגוכחת שנקשרת מאחור, ואילצו אותי ללבוש אותה למרות כל ההתנגדות שלי.

"מה זה?" שאלה הדגיגה.

"מחזירים אותו למוסד, זו לא הפעם הראשונה שהוא עושה דברים כאלה." השיב לה רב פקד ג' יואל.

אילו לא היו קושרים לי את הידיים מאחורי הגב, הייתי מעיף לו סטירה, בחיי.

"אני עוד אראה לך בדיוק מי הבוס כאן, עלוב נפש שכמותך...!" צרחתי כשהבריונים גררו אותי החוצה.