קנאה / רונן

קנאה / רונן

לא עת מכאוב או עת מרגוע

בנפתולי גורל מוטל כמשורר

תשוקתי אליך, מזור לגוף פגוע

לו רק הייתי כאותו אחד אחר

שאלות כמסמרות אשר צולבות נפשי

לא עוד תשוקה, לא נותנות מנוח

ומראת המציאות מבליטה את הנשי

לו ניתן, רק עוד בדל אחד של כוח

לו רק ניתן היה לשכוח

לשכוח

לשכוח

ולברוח

נפש מעוכלת מתפוררת למגע

בחומצת פרי אהבתי הבאושה

לזכר אותו הליל דמי  לא נרגע

הלוואי והסתפקתי באהבת אישה

דמיונות של שוא באשר הנך

מתעמרות,מצליפות איך אוכל לשמוח

 וביום חגך לא אני הוא חתנך

ניצב בוער מולך ולא רוצה לשכוח

רק לשכוח

לשכוח

לשכוח

ולתוך האין ממך לברוח

© כל הזכויות שמורות לרונן