צוואה

אני נושר מעץ חייך

הזדקנתי מולך

סחטת אותי טיפה אחרי טיפה

השלכת גופי לאש הגהנום

כותב לך, מילים אחרונות

על דפי הייאוש

שאני מותיר לך

כל רגש של יובש

אני משאיר לך

אספתי שנות החטאים

בהיותי איתך

ארזתי אותם בסבלנות

שלא הייתה לך

אותם אני מגיש לך

על מגש אבן

כליבך

משליך עורי

מכל נגיעה שלך

אוסף רגעי זיכרונות

שהיו לי איתך

לוכד אותם בתוך כלוב

כחיי איתך

ומשאיר לך

שתזכרי , אני כבר לא שלך

את אזיקייך אני שובר

ולוקח איתי

שלא יסבול עוד אדם

כסבלי איתך

במותי מחייך