יצירות אחרונות
שֶׁלֶט וְעוֹד שֶׁלֶט (0 תגובות)
אביה /שירים -08/12/2024 18:06
רכבת בתימן (1 תגובות)
עונתיים /סיפורים -08/12/2024 14:58
הולכים, הולכים, / 2 / (6 תגובות)
רבקה ירון /שירים -07/12/2024 22:55
סִינְקוֹפָּה (13 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -07/12/2024 22:17
מִלָּה נוֹלֶדֶת - לבמת הדיון של נורית (14 תגובות)
שמואל כהן /שירים -07/12/2024 21:57
יַעֲקֹב וְהָרוֹעִים/ מאת: אהובה קליין (c) (4 תגובות)
אהובה קליין /שירים -07/12/2024 20:30
לראות את הטוב (8 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -07/12/2024 16:03
סיפורים
שאלה טובהסיפור אמיתי שקרה ויקרה לרבים וטבים מבני עמנו. לו רק נתבוננן בצעירת המשפחה, נראה על נקלה שלא מדובר במשפחה שגרתית... (-: אותה צעירה, נולדה, לפני אי-אלו שנים כ"תינוקת סימן שאלה". בהתחלף העונות שוב ושוב, הלכה וגדלה, עד שנהיתה ל"ילדת סימן שאלה" לתפארת.. הוריה אהבוה. כך גם המורים, השכנים, וכל החבר'ה מהשכונה. אן מה לומר, היא היתה באמת בחורה לעניין. כל כך לעניין, שרק טבעי הדבר, שהיא נבחרה בבחירות דמוקרטיות, לשמש כמלכת הכיתה במשך ארבע (!!!) קדנציות רצופות. היא אהבה מחשבות עמוקות ורחבות. בוקר אחד חורפי, באשמורת הבוקר הראשונה. הורידה את רגליה המלכותיות (מלכת כיתה=רגליים מלכותיות) מהסדין הפרחוני, והניחה אותן על רצפת האבן הנעימה למגע. כדרכה בקודש, (היא הייתה דתיה, אבל פתוחה), רצתה להתמתח תוך כדי פיהוק-של-שחרית, אך "אבוי, שוד ושבר, אמרה לעצמה. "אינני יכולה להימתח כלל וכלל".. נערתינו גילתה את עובדות החיים. היא גילתה את עצמה. גילתה את צורתה. צורת סימן השאלה.. בהתחלה, ניסתה היא לשפר את המצב. להיות יציבה. עצמאית. לא בצורה כל כך כל כך מעוגלת, ולא יציבה עד כדי גיחוך.. וניסתה שוב ושוב. חלפה שעה ועוד שעה ועוד שעה.. באותו יום, כמעט ולא אכלה.. ובפרפקציוניזם אופייני. קמה בנחישות. הכינה לעצמה חביתה עם בצל. וחשבה על תוכניות להמשך.. וחכמה. ובקלות מצאה לה עבודה שהלמה את כישוריה. גם חברות טובות ומסורות לא חסרו לה. ובנוסף, הייתה פוקדת את מועדון הביליארד אחת לשבוע.. והלכה לראות מופעי זיקוקים מפעם לפעם. וכולה תקווה סמויה. שיגיע הרגע המיוחל. הוא מוכרח מוכרח להגיע. חשבה וציפתה בכיליון עיניים. ציפתה ש"סימן השאלה" שעוטף את חייה, יתפוגג וייעלם כבר. אך כצפוי, גם אם כלפי חוץ היה נראה שחייה יציבים, בתוך תוך תוכה היה חסר לה משהו... אותו היא לא הצליחה להסביר לאיש. אפילו לא לעצמה... וכך, יצאה לחפש את היציבות.. ובנדודיה.. פגשה היא סימני קריאה, פסיקים רבים, ואפילו כמה שטרודלים (אלה מהאינרנט) אציליים למראה. ראתה היא קרנפים מעלים ענני אבק באור הדמדומים החוצים בדהרה שדה תירס הפרוש מאופק לאופק, וראתה גורדי שחקים לצד דקלי קוקוס תמירים. הכול היא ראתה. הכול, - חוץ ממה שבעצם חיפשה.. היא לא אמרה נואש... עלתה הרים וירדה בקעות. והייתה עוצרת לפוש מעת לעת. בפונדק דרכים מזדמן... אין ברצוני להלאות אתכם בהרפתקאות הרבות שעברו עליה... ולכן אגש לסוף המעשה. ערב אחד, ראתה באופק משהו שלכד את עיניה העמוקות למודות הנדודים. וזה היה, לא אחר מאשר עלם חמודות. בחור כלבבה. שמח ומלא חן. הוא היה נראה בידיוק כמוה. (רק הפוך. משהו כמו סימן שאלה בכתב ראי. היופי הוא, שכשהם ביחד, קרובים זה אצל זו, הם יוצרים יחגיו צורת לב). כלפי חוץ היא הייתה טיפטיפטיפה אדישה אליו (תמיד עדיף לא להיחשף ריגשית בשלבים המוקדמים, כך סברה, ובצדק) אך הבחור כארז לא נבהל. עיניה אמרו הכל. וגם אם לא אמרו, היה ראוי שיאמרו. שהרי, הצורה המיוחדת ששניהם נבראו בה, תשאיר את שניהם לא יציבים לנצח נצחים. אלא אם כן יהיו חברים טובים. יתמכו אחד בשני וייתמכו אחד על ידי השני. כי כידוע. הלב הוא סימטרי. ויכול לעמוד על הצ'ופצ'יק הקטן בזכות שיווי המשקל ששני סימני השאלה נותנים לו, מימין ומשמאל... הסוף היה יכול להיות רגוע ומשעמם, לא עלינו. משהו כמו "והם חיו את חייהם בשלווה ובנחת וכד' "... ובאמת. הם התחברו (מלשון נעשו חברים). ואתם. הקוראים בבית. החושבים אתם שהם מצאו שיווי משקל??? איזה שיווי משקל??. הם שכחו שמתחת לסימן השאלה ישנה נקודה קטנה. ותיכף ומיד לאחר התחברותם. הם איבדו שיווי משקל.. בגלל נקודה אחת קטנה.. ועד היום הזה, הם קצת מסטולים. ולא בדיוק מאוזנים. והשמועות אומרות. שהם נראו אמש. יחדיו... משחקים ומתיזים מים זה על זו. בממטרות של גן סאקר... תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |