סוּמג'אי

אנשים מתחילים לעזוב נקודה מסוימת בגדר, והאור שבוקע מהבטן ממגנט אותה אל עברה, מוצא לה מקום מושלם בין האנשים, כדי שתוכל לראות היטב.

"הו! אתם האלים של גלי הים, טהרו אותי, תייפו את נפשי!" היא צורחת בכל כוחה, כשגלי הקול קורעים את מיתריה לגזרים. נוזל רב נשפך החוצה מהפה, הישויות האחרות מתרחקות. והיא מחייכת, חיוך חושף שיניים אדומות. המלאכים מלמטה מחייכים אליה בחזרה, ומסמנים לה לבוא אליהם.

"אני באה!" היא מנסה לדבר, אך מלמלת ופולטת נוזלים נוספים, בעודה מחייכת.

הרגע של ההתנתקות מהאדמה יצר אושר בכמות אדירה שמתח את חיוכה כל כך עד שלחייה נקרעו לגמרי.      היא ריחפה באוויר, כאשר העננים זורמים מטה במהירות ומקיפים אותה כך שפרטיותה תשמר.  ילדות מכונפות מנגנות בכינור בכי תמרורים שמציף אותה בזכרונות. 

תשוקתה למגע עם המלאכים מצניח אותה אל התהום, פורשת ידיה לכיוונם של הענוגים, מנסה לאחוז בידיהם. אצבעה רכונה קדימה, מחכה לרגע.