הִתְפַּכְּחוּת

בחלום את ממשיכה לנוע בי

באותו אי שקט שטרד מנוחתך.

משהו בך אומר

הרהורי תודעה נימוחים .

את מתעוררת מיוזעת,

מספרת על אותו חלום מתיש,

מבקשת שלווה.

כמה מלאים יכלו להיות חיינו,

אני חושבת, אילולא

כל אותן התקפות סרק שפקדו אותך,

כמה רחוקות אנחנו היום

מאותו חלום שקרס.

בהוויה, הלאות שחסמה נימי

כבר מזמן התפוגגה,

פינתה מקומה לאוויר פחות דחוס

ואת מעומעמת, רחוקה ,

אחרת.