הלילה נתן בו כוכב.

זקני העדה הכו בו תורה

שבו את נפשו ורוחו

והיה כצאן המובל לטבח

טובע במילים ואותיות

שחורות וזבח

אסור במגדלי האמונה

אזוק במצוות תפילה

רגליו שקועות באדמה

מול חלון קרוע לדממה

הביט דומע בשקיעת החמה

הלילה נתן בו כוכב

וירח שמאיר מעליו

ובחלום ראה דמות מחייכת

הקרבה והולכת

אז ידע מה זאת אהבה

אהבה בצל שלכת

וארז את נפשו גופו ולבו

ויצא אל הדרך

וזקני העדה בזעקה גדולה

סוקלים אותו באבנים

זב דם הותירוהו על הדרך

מוכה עדת צדיקים

מול עדר הצאן הגומע דמיו

איבד הכרתו בזרועות ענוגות

עת הקיץ וראה מולו אהבה