יצירות אחרונות
כן צועד לבדו (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -18/11/2026 20:28
צביקה ס' (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/11/2026 19:09
מחשבות שקטות (2 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -18/11/2026 18:45
לִמְצֹא אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ (4 תגובות)
אביה /שירים -18/11/2026 18:31
אין עם מי לדבר (4 תגובות)
ZR /שירים -18/11/2026 15:49
קבלת חוסר השלמות (7 תגובות)
**לנה** /שירים -18/11/2026 15:36
עלילותיי חבר לי חרוז ובואו לכרוז (6 תגובות)
דינה קגן /סיפורים -18/11/2026 11:41
פיל (14 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -18/11/2026 06:36
לֹא לְהַרְפּוֹת🌹🌹🌹 (21 תגובות)
שמואל כהן /שירים -18/11/2026 05:31
שירים
ויהי בוקר ויהי ערבויהי בוקר ויהי ערב - ומה תיתן בתמורה? שאלה. ואולי כלל לא ידעה מה, בעצם, רצתה. כל אותו היום שקעו בה שאלות וטרחה בתשובות, אותן לא מצאה. מיהו זה שיתן בתמורה? - לרגע בלבלה כינויי הגוף ולא ידעה מיהו הנושא במשפט והאם זו שאלה, שרצתה לשאול את עצמה – מה תוכל לתת ומה יש בה שירצה, או שמא תהתה - מה תוכל להפיק מכאן לשם החיוך והתרחבות הלב של עצמה. תוך שהיא בוהה, רגליה פוסעות וחסרה את הזמן שהולך ומתפזר בין עיניה. היו שם קבצן אחד, שצלצל במעט מטבעות ושלושה נגני כלי מיתר בפישוק איברים וקשת ביד משועממת, בלי תווים, רק נטפי זיעה מזדקנת ופנים ריקים. כף הרגל בנעל השחורה וגרב פרומה מזדקרת החזירו את מחוגי השעון להלך. - ומה לי תמורה, לשם מה המדידה? שאלה. התמיהות היו מסמנות נחלי אכזב במִצחה ובשעת ערב של סיום, כשהיתה מרוקנת כסותה, תולשת איפורה שדהה אל מול המראה, היתה מביטה ושואלת עצמה שוב ושוב: "מה את רוצה?" לרוב, זו היתה שעת הגאות, בה הנפש מלטפת את הגוף והגוף משיב לה בחיוך, ואדוות לבנות וקלילות נפלטות אל החוף ונושקות לה לילה טוב.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |