כהבטחה לספר ולא כפנינה יצירתית....
אף פעם לא התנסיתי ביוגה. לא עשיתי מדיטציות. לא מכירה ולא למדתי שום דבר הקשור לזה. מעמקי הידע לא חדרו בי והתעניינות שלי בכל הנושאים אלו אף פעם לא ממש סחפה אותי אחריה. מושג וודו אני מכירה מהסרטים עם כל הנובע מכך. כל סטיגמה הקשורה לנושא לא מעבר לרגיל, ידוע ומקובל. מדיטציה זה אין, וודו זה אאוט. יוגה זה משחרר, דת ממכר, אחרי כלבים צריך לאסוף קקי ובגדים לבנים מתלכלכים במהירות איומה. זאת הקדמה.
עכשיו התוכן. חלמתי חלום. לפני זמן מה. מדהים. חלמתי לי שאני נמצאת באיזה מקום מלא באויר צח, ריחות נעימים, מרחבים ירוקים ויופי אלוהי. לפניי שטיח של פרחי בר מהממים המוביל למקדש הדומה למקדש הבהאים בחיפה. הכל צבעוני כל כך, פורח וסטרילי. הפרחים מסודרים לפי צבע, גודל וגוון, החצץ מיושר ומצוחצח מוביל אל המקדש המוזהב. שקט ושלווה באויר ורק ציוצים ומשבי רוח מוכיחים לי שאני לא עומדת מול תמונה פסטורלית אלא נמצאת בתוכה.
אני לובשת בגדים לבנים - קלים ומאווררים. יחפה אני ומלאת אהבה ואחווה, ושקט נפשי כמו שלא היה לי מעולם. אחריי, אני מרגישה זאת, ישנם המונים, כולם לבושים לבן, כולם מלאי אהבה ושלום, כולם באו אליי, לכבודי, בשבילי ולמעני. אני המובילה שלהם לאמת שכנראה ידועה רק לי והם באו כדי להקשיב לי, לציית לי, לעשות מה שאומר להם ולקבל ממני את חוכמת החיים. ואני כל כך בטוחה בעצמי, כל כך לא אני בחיים האלה, כל כך יודעת מה לעשות. מתקדמת לעבר השטיח הצבעוני שסביב המקדש בידיעה שאני צריכה להגיע אל המקדש עצמו. וכדי לא לדרוך על השטיח הפרחוני הזה, לא להרוס את היופי הציורי הזה אני מרגישה את עצמי הופכת לרוח קלילה וחמימה ונושפת לי בקלילות אל המקדש. ובדרך אני מתישבת על אחד הפרחים ופתאום אני כבר פרפר וכיף לי לעבור מפרח לפרח, להרגיש את הריח הממכר של צוף, להימשך אל מעמקי הפרחים כדי להעיר אותם בנגיעה מפתה ומבלי לעצור להמשיך ברחיפה משחררת לכיוון המקדש. והנה אני כבר כלבלב קטן המתמלא במרץ מהצבעוניות המסחררת. וכך מתקדמת אני לכיוון המקדש.
כאשר אני מגיע לפתח הדלת של המקום, פוגשת אותי בחורה מארחת ומובילה אותי בין שולחנות נמוכים ושטיחים מקיר לקיר אל המקום שלי. אין אורות חשמליים ורק נרות מאירים את המקום בעמעום מסתורי וניחוחות תעלומה מרפרפים באויר המחניק של המקדש. אני מתישבת ישיבה סינית על הברכיים מול השולחן ובחורה אחרת מביאה לי צלוחית דייסה שכל אורח מקבל במקום. פתאום אני רואה גבר לידי נעמד על רגליו כדי להיענות להזמנה של אחת הבחורות ומתלווה אליה לפינת האולם חדר נפרד. ואז בהבזק קליל של הנר אני רואה בידה בובת וודו ויש לי הבנה במה הולך לקרות בחדר הזה אחרי שהגבר ייכנס אחריה לשם. ואז לאחר זמן קצר הבחורה יוצאת מהחדר ובאה לקראתי כדי להזמין אותי גם לחדר הכישופי הזה. ויש במוחי ידיעה ברורה שאין לי מה לחשוש, שוודו זה לא רק כדי לגרום סבל אלא גם לעזור וההזמנה שלה היא כדי ללמד אותי עוד על וודו, נוסף למה שכנראה אני כבר יודעת ולא לגרום לי נזק כלשהו. וכאשר נכנסת אני אחריה לחדר הזה, אני שולחת מבט אל האולם המעומעם הזה כאילו אומרת להם: חכו ותראו איזה ידע ארכוש עכשיו בנוסף לידע העצום שכבר יש בתוכי.
ואז אני מתעוררת ואני כל כך מלאה בהבנה שמה שנעשה הוא אך ורק לטובה. והידע שרכשתי הוא אמיתי ומוחשי. וכל השינויים שעברתי בדרכי למקדש זה כל כך טבעי לי וכל כך נכון. זהו החלום הכי מדהים שחלמתי בחיים שלי. ומאז אני כל לילה נרדמת בתקווה לחלום אותו שוב, להרגיש את מה שהרגשתי ואולי להבין למה נפלה בחלקי הזכות העצומה לחלום כזה חלום.
כל הזכויות שמורות לליה ברזלי
