סיפורים

המבט המאיים וחסר התועלת שלי.(או פרימטים יקרים שלום)

פרימטים יקרים שלום

בעוד שאנו מיחסים למבט נוקב פרושים של חוצפה או תעוזה איננו רחוקים כל כך מהמקור. אם יצא לכם פעם להתבונן בקבוצה של קופים אתם תשימו לב שאף אחד מהם לא מסתכל לשני בעיניים. לא לריק הדבר מכיוון שבשבילם מבט שכזה משמעותו איום. נגיד בבונים משתמשים גם פיהוק בכדי לאיים אך לא נראה לי שהשיטה הזאת יעילה במיוחד נגד בני אדם.(אלא אם כן אכלת משהוא ממש מסריח\לא ציחצחת שיניים).
 
מאז שאני זוכר את עצמי תמיד שיעשעתי את עצמי בקרבות מבטים בעיקר עם זרים. נהנתי מהסטת המבט המושפל שלהם מחוסר האונים שהם הקרינו וכמובן מעליונות הניצחון שלי בהחלט תחושה מספקת .
 
כרגע מגיע מתמודד חדש למקום ישיבתי בתחנת האוטובוס. טוב שוטר מה אתם מצפים הם חייבים להיות קשוחים,זה חלק מהמקצוע שלהם.כנראה שהוא בקיא בנוהלי הדו-קרב והוא אף תפס אותי לא מוכן אך התעשתתי במהרה ויריתי לעברו את אחד המבטים הכי נוקבים והכי קשוחים שלי,אך השוטר לא נע מעמדתו ובמבטו החלול הוא ממשיך לבהות בי. איזה מתח...כמו במערבונים ישנים אני מתחיל להרגיש הרוח נושבת,מעיפה דרדרים ומקררת את אגלי הזעה שעל מצחי.אני מתרכז אבל אני לא יודע כמה זמן עוד אוכל להמשיך. 
הסטתי את מבטי לכוון הרצפה תוך כדי שתחושת השפלה אין סופית וכעס זורמת לי במורד עמוד השידרה.
הוא ניצח אותי. אני פשוט לא מאמין שהוא ניצח אותי. אני הייתי אמור לנצח, אני העליון, אני החשוב, אני זכר האלפא של הקבוצה הזאת, אני אמור לקבל את כל הקופות הכי פוריות ויפות לעצמי ואת כל המטעמים הכי טעימים.
 
נכשלתי... אבל עוד לא אמרתי נואש. כמו פושע באנגלייה בשנת 1835 בתקופה שבה עוד היה אפשר חוקית לבקש דו-קרב במקום לשאת בגזר הדין.( למשל מישהוא אנס אז הוא יכול לבקש לעשות דו קרב ולצאת נקי). ככה לאחר שדנו אותי כבר לשנים של השפלה החלטתי לדרוש את זכותי לקרב חוזר.החזרתי מבט חצוף לשוטר בצורה מפתיעה ומהירה ממש כמו סנוקרת ללסת, באותו הרגע תוך כדי שאני מרכז במבט את שארית כוחותי ראיתי שהשוטר בכלל לא הסיט את מבטו ממני אלא, נשאר באותה עמדה מבוצרת ועם אותו מבט חלול. ואז אז הגעתי להבנה שהשוטר הזה בכלל לא הביט בי, הוא בכלל לא תרכז ולא התאמץ הוא פשוט בהה באוויר.הוא ריחף לו מבלי לשים לב שעיניו נחו דווקא עלי... 
ועכשיו אני נותר בלי ניצחון ובלי השפלה ובידי רק שאלה אחת:
מתי אני הפסקתי לרחף?
 

תגובות