שמשון הארי הקטן (סיפור לילדים)

בסוואנה אשר באפריקה, למשפחת האריות המורחבת נוספו עוד ארבעה גורים חדשים. היה זה באביב האחרון כאשר הלביאה המליטה ארבעה גורים קטנים ושובבים; שלושת הנקבות – שנהבית, שלהבית וחלמונית – רבצו להן בפינה חמימה בשקט וחלמו חלומות, ואילו הזכר הקטן – שמשון – הציץ לימין ופזל לשמאל ולא עצם עיניו כדי שלא השתעמם. קטן היה, אך שובב גדול.

מדי בוקר הלביאה עם ארבעת גוריה יצאו לטייל באוויר הצח.

שנהבית, חלמונית ושלהבית נחו להן בקרבת אמם הלביאה.

לעומתן, שמשון הארי השובב הניף רגליו לכל עבר ולא נח לרגע.

הלביאה יצאה מהמחילה לצוד ארוחת צהריים וארבעת גוריה נשארו במערה.

שנהבית, שלהבית וחלמונית נשנשו שאריות שהשאיר אביהם מארוחת הבוקר.

הן חיכו לאמם, ואילו שמשון הקטן טיפס על הסלעים שמחוץ למערה.

"המערה צרה מדי ואין מקום לרוץ ולקפץ", אמר לאחיותיו.

כשאמם הלביאה חזרה לקחה אותם לטיול בשדה ואריה אביהם הצטרף אליהם.

שנהבית, חלמונית ושלהבית התנהגו למופת ואילו שמשון הקטן נעלם...

הוא לא הלך אחריהם אלא יצא לטייל באחו.

"היכן שמשון"? שאלה הלביאה את האריה. אביהן האריה לא ידע לענות.

שמשון השובב דילג וקיפץ לו בין השיחים והעצים.

לפתע מבין הסלעים הופיע נחש צפע גדול, זוחל לקראתו.

הארי הקטן נבהל מאוד נשא רגליו וברח משם בריצה מהירה; תוך כדי מנוסה נתקל באריה, למזלו הרב היה זה אביו שחיבק את שמשון הקטן וליקק אותו.

הארי השובב רץ אל אמו הלביאה, ואף היא חיבקה וליקקה אותו.

כשהתקרב אל אמו התחכך בגופה, ואמר לה:

"לא אשוב לטייל כך לבדי, אני מבטיח לך!"

הלביאה והאריה הסכימו פה אחד שבנם הקטן למד לקח חשוב.

לאחר המקרה עם הנחש יצא שמשון הקטן לטייל בחברת אמו ואחיותיו בלבד.

זכויות יוצרים שמורות לסוסנה דגן ©