כל בקר מחדש/ © יעל כרמי גבאי

טללי אור מניסים אט אט החשיכה.

חוברים אל עבי תקווה

שחר חדש בא.

פסיפס אנושי, בשכונה קטנה:

צפורי שיר מרננות שוב מתקבצות

מתחת לעץ הקבוע

ממתינות להתחיל השגרה.

שמנה אחת, בשביל ממול,

מצויידת בנעלי התעמלות, ובחיוך כפוי...

כמידי זריחה, אינה מאבדת תקווה

להשיל כמה גרמים

עודה מקווה...

חתולת רחוב לבנה מייללת חרש

משתרעת על הגדר, בדיוק באותה פוזה

של אמש.

עורב אחד, חמוש בעיני נץ

סופר את ציפורי השיר.

בינתיים,  כמה מעודד...

אף אחת אינה חסרה...

כולן בשלשות כמו כל דבר בצבא..

אומרות שירה...

האיצטרובל מאתמול, נאסף

אל שקו של מנקה הרחובות.

אך, שפעת עלעלים,

עדיין

משחקת עם עובד העירייה במחבואים....

איש, בקרן הרחוב, עם אותה חולצת ב'ז...

 מצית אש, סיגריה ראשונה מדליק

שואף אל ריאותיו שפע של אוויר צח ומהביל...

צמד ילדים עם פאות

אצים רצים אל האוטובוס הראשון.

ואמא אחת קטנה בשביס,

כרסה בין שיניה,  אחריהם נשרכת

ותינוק אחד קטון בזרועותיה

מצטחק...

רואה בעיניו הקטנות

את ההיא, הגדולה,  מן השביל ממול,

יגעה, מזיעה וצועדת

מקווה השומן  להשיל...

חמד של חייל מעמיס

תרמיל על שכם

ואמא אחרת מתפללת

עורכת לו מסדר, `על הבקר`...

ואחריו מהלכת.. עם שקיות הפתעה,

 נו, הבן כבר בצבא...

 אישה אחת נקייה,

 תולה כביסה על חבל ארוך בין הבניינים

ומתווכחת אגב כך, עם כמה אנשים...

צב אחד אוכל חסה, הולך לאיטו,

 לא מטריד מוחו בעיסוקים של השכנים..

לאקי השובב,

מעיר את כל הרחוב בקול גדול ,

משל היה תרנגול...

ובין לבין , עורך תחרות עם משאית האשפה,

ואל תשאלוני מי זכה...

אותי מתמיד לנצח

הנ י ח ו ח

של קפה השחרית

שכבר מבעבע...

בוקרו של האתמול, מצטחק,

תופס פיקוד בגזרה,

מניס ענני  מלחמה...

14.8.07

©