שירים

והדרת פני זקן

המקש מסרב לעבור לסדר היום,מה קרה לחברה שלנו,
זקנה מוכה עד זוב דם,בשביל כמה פרוטות,למה הפכנו.
והדרת פני זקן,לא באות עין,אוי לעיניים שראו את הבושה,
איך אפשר לכתוב על אהבה,שודדים כל יום זקן או זקנה.
 
רק הצבועים מחפשים טרף קל, את החלשים והתשושים,
רק אותם מנוולים מיללים כמסכנים,לאחר שאותם תופסים.
שוב במסך ,בצבעים רואים מה קורה לחברה מרוב רחמים,
בזמני היה שחור ולבן,מי לא זוכר את החברה של ששת הימים.
 
אני מתחנן מכל הכותבים ,לשלוח מכתבים לכל אותם ממונים,
על ביטחון הפנים,על המשטרה,על מערכת המשפט והשופטים.
כנראה שהגיע שעת השין,תפסיקו לחכות למשיח,מה עם הזקנה,
מחר אני ואתם נהייה זקנים,תקדימו תרופה היום לזאת המכה.
 
תאמינו לי יש לי שיר יפה יפה על אהבה,אבל קול זעקתה קודם,
"קחו הכל" אל תרביצו לי  בכתה,האם הזעקה לא תגרום הלם.
האם נשתוק בי יאמרו,עוד אדם מסומם,או עבריין מוכר נבזה,
אולי לתקופת ניסיון נחמיר את העונשים,לחנוך מחדש וזהוא זה.!!!
 
על עברין שכזה,אין רחמים ,אין סליחה,אין מאסר בית,עבודות כפיה,
כל הכספים שיאספו יתרמו לרווחת הזקן,אתם מבינים חברה יקרה. 
אני אדם רגשן,שותף לכל סבל של הזולת,כל יום במסך יש עוול חדש,
אולי קולי וקולכם ישמע,אל תפחדו לכתוב, גם אנו נזדקן ,אני נירגש.
 
"זה לא התפוז המכני"זה לא משעמום,תחשבו על טרפם חסר אונים,
 כל כך קל ונבזי,המעשה הגועלי,זאת לא הפעם הראשונה שהם מכים.
אנו החברה הנאורה,לא עושים מספיק, אמא ז"ל אמרה רק מעשים,
מחר יום חמישי,לא רק דיבורים,מעשים מכתבים,מכתבים,מיכתבים.

תגובות