חזרה ליצירות
סיפורים

עם הדפים הפזורים על המיטה

אדווה רודי | (16/08/2007 01:10) | 97 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
היא מפזרת אבקת נצנצים סגולה על מצע של עץ ועליו דבק שקוף. האור משתקף והנצנצים מתנצנצים להם. מה עוזרים הנצנצים כשאין יד מלטפת ואוהבת. היא מהרהרת לעצמה, על מה הוא חושב עכשיו.
 
והוא מסתכל על הפלאפון שלו, תשעים הודעות ורובן ממנה. הוא קורא אותן ברצף, מחייך, נזכר, מתגעגע אליה. מחזיר את הפלאפון לכיס ומחכה לרטט, מחכה להודעה, אולי...
 
והיא נכנסת למקלחת ארוכה וחמה, עם תחליב רחצה בריח פאצ'ולי ושמפו פסיפלורה. המים החמים מלטפים אותה כמו שהוא ליטף. חופפת את שיערה עם קצף לבן ומפנק שנמס מתחת לאצבעותיה.
 
הוא יוצא למרפסת ומעשן סיגריה. המצית הזולה של השקל וחצי משמשת אותו דווקא טוב. האש שלה לא נכבית עד שמכבים אותה. בדיוק כמו האהבה הזאת.
 
היא נשכבת על המיטה כשהיא עטופה בחלוק מגבת וורוד כהה. שיערה רטוב וחלק וגופה מלא בטיפות מים קטנות. היא מצטמררת מהמזגן המקפיא ומכבה אותו. מתיישבת על המיטה ומחכה להתייבש. יש אנשים שלא אוהבים להתנגב.
 
הוא מתקלח ומתנגב בזריזות. נזכר בה, ממהר לפלאפון, אולי שלחה הודעה, אולי התקשרה בוכיה, אולי ואולי ואולי...
 
והיא פותחת את המגירה הסודית ושולפת את כל הדפים שלו. פנקס, מחברת, דפים נפרדים, והכל מלא בהודעות כתובות שלו, של פעם... שיחות שלמות במשך לילות שלמים, על גבי דפים בלבד. נעלמו מהמציאות, נשכחו מהזיכרון, ונשארו אך ורק כתובים בעט דיו, בדפים, בכתב ממהר. היא מחייכת כשקוראת את ההודעות שלו, כמה יופי היה בתקופה ההיא, כמה אהבה.
 
הוא חושב וחושב, אף פעם אי אפשר לדעת על מה הוא חושב. גם כשישבו שם, והוא ליטף את פניה, היא עצמה עיניים. כשפקחה אותן, הוא השקיף על נקודה מרוחקת, והיא שאלה אותו על מה הוא חושב. הוא רק חייך...
 
וככה היא נרדמת. עם הדפים הקטנים פזורים על המיטה, בתוך ים של אהבה ומילים מרגשות, מצחיקות, מפייסות, עמוקות, אוהבות. החלוק הוורוד עוטף אותה והיא כבר יבשה לגמרי. השיער פחות חלק ויותר גלי, והיא מתחממת כשמושכת אליה שמיכת קיץ דקה. בעיניים עצומות, מכסה את עצמה והדפים צמודים אליה. רק הם.

תגובות

חזרה ליצירות