|
.... כבר שבוע מדברים עליה, ההיא.... החדשה.זאת שכשתשאלו לאן היא פונה תמיד תגיד שאינה יודעת.
תמיד ראיתי בה דומיננטית וכך גם החברה.אף פעם אינה חושבת לפני ,מאוד ספונטנית והכי מוזר זה שחברה
שתהיה זרה לה אפילו הם ירכשו לה אהדה מין כזה סוג של שליטה.
גם אם לא תוציא מילה מהפה רק מבטה יגיד מיליון מילים,כזו היא , דומיננטית.
לפני שנה , זה היה 2005 היא הגיעה לשכונה כבר בתחילת האביב.
אמיר סיפר שהוא ראה אותה יושבת בחוץ מנסה להנות מהאוויר,
הוא סיפר שניסה להכיר אותה להתקרב אליה, הוא שאל מאין היא, ומוזר, הוא אמר שלא ידע מה לחשוב באותו רגע עליה,
היא אמרה שאינה יודעת מהיכן הגיעה והכי מוזר היה לשמוע איך שאמרה לאלון בבטחון שכזה שאם היא תזכר מאין היא ,
היא בטוח לא תשכח לספר לו מאיפה הגיעה ולאין ממשיכה.. הוא סיפר שהיא הדגישה שתזכר מפני שחשוב לה לדעת היכן היא נמצאת,
אמיר אמר שהיה לו שוק טוטאלי באותו רגע ולא ידע איך להגיב למילותיה, הוא אמר :"טוב לפחות את שמה לא שכחה, קוראים לה אחידקל"
צחקתי במשך שעה שלמה לנוחך הדברים המטופשים הללו,
ואז המשיך בסיפור שלו עליה, שהם עישנו יחד ואז כשמישהו עבר ועישן בסביבתם נעשתה עצבנית ונסערת כי היא לא סובלת שמעשנים בסביבתה אבל לעשן הרבה בעצמה היא אוהבת.
בחורה לא נורמלית.הלוואי והיתה מתחפפת לה.
שנאתי אותה.
אצלנו בשכונה כולם רעננים בגילם, כולם אוהבית לעשות חיים.
ונדמה לי שאף היא בליינית לא קטנה,היא בת גילי,מוזר שלא שירתה בצבא הרי היא בת 20 היתה. מאז הגיעה כל הבנים בשכונה לא מפסיקים לחלום עליה, היא יפה בצורה שטלתנית, בחורה בעלת עיניים דבשיות ,וכשהיתה עומדת ומחכה לאוטובוס, אז שיערה מתעופף ברוח ותווי פניה היפות והלבנות מוצגות לראווה.היא היתה מחייכת הרבה,החיוך היה שובר לבבות. מבנה גופה "עסיסי" כמו אבטיח ביום יולי אוגוסט כזו היא הבחורה
, אצלה הכל עמד במקום יופי אצילי ומיוחד היה לה.כמו שאומרים "נדירה".
אבל שנאתי אותה,
אך איני מבינה מה בכל זאת סוד הקסם שלה?
שנוגע כל כך חזק באחרים...הרי היא כזו אחת רגילה, בת אדם.
עברו כבר חמישה חודשים מאז ההיא פה.. חשבנו לקחת איזה חופשה בקיץ ולראות עולם אורן ואלון היו בעד
. למרות שלא ניראה לנו הגיוני בכלל.
זה ניראה חלום מתוק ורוד הרי אני עם ה300 שקל מהצבא לא מספיק לי לסיגריות זולות ואדרבה לטיול בעולם??
אני זוכרת גם שיניב ארגן מסיבה עם החברה בשכונה כולם הרי היו להוטים להכיר את הזן הנדיר הזה כשמו כן הוא אחידקל.. אפילו שמה היה מעצבן אותייי... כןן בטח אחידקל 1 מארבעת הנהרות בעיראק שהיו נפגשים לגן עדן וזה עוד מקורות מהתורה... בכל אופן הבחורה הזו רחוקה מלהיות גן עדן.. היא גן עדן עבודה בעיניים.
פעם אמרו לי שהחבל מאוד דק בין שנאה לאהבה לא האמנתי ולא רציתי להאמין לזה .. אין מצב שאני אחבב אותה היא גנבה לי את .. היא כאילו נעמדת בסביבה ולוקחת מכל בן אדם את האנרגיות כאילו אתה נשאר אפס לידה כאילו כלום . היא גנבה לי אני בטוחה שהיא מתכננת לי על אלון. אלון חזר לפני שבוע והאמת היא שכמה שאני מתגעגעת אליו הייתי מעדיפה שיישאר שם בדגניה עם הדוד המוזר שלו ורק שלא היה רואה אותה.. אלון הוא מאור עיניי מאז נולדנו שנינו כולם חשבו האמינו ואמרו שאני ואלון נסיים ביחד...זה לא רק חלק מהחיים זה חלק מהגורל אני ואלון זה גורל אני יודעת. אבל מה עם הדומיננטית.זה כל כך מוזר בדיוק ש"העפיפון" הזו הגיעה "גן עדן עליי אדמות", בדיוק באותו היום או שזה היה יום לפני שאלון הגיע ואמר שהדוד שלו צריך אותו.הוריו של אלון אינם עוד הם נהרגו בפיגוע סמוך ליישוב איתמר בשנת 2004 ומאז למד אלון ל"התגבר" דודו היה זקוק לו מאוד מפני שלקח זאת קשה את אובדן אחיו , אביו של אלון, דודו של אלון יחזקאל נפשו אבדה דרכה והבן אדם שקע בבעיות שפיות,זו הסיבה שעזב אלון רגע לפני שה"זומבי" הזו הגיעה.
אני לא רוצה לחשוב מה יהיה.
כבר ראיתי בעיניו של אלון כאילו הספיק לראות אותה ... היא בטח כבר הספיקה לומר לו מאיפה היא ובטח כששאל אותה עוד כמה סוגי שאלות כאלו היא אמרה לו את המשפט הקבוע שאין לה מושג... אם היא לא על טריפים אז אני לא יודעת מה עשה אותה כל כך מעופפת וכל כך דומיננטית .
אם האנשים היו עשויים מתכת מיזמן היו כבר כולם צמודים לה. אבל אני לא רוצה להיזכר שוב ולספר על אותן מחשבות דאגתי מדברים שידעתי שהם הולכים לקרות . מין דקירות בבטן אני יאבד את אלון והיא תמשיך לחלום ולספר מעשיות לכולם.. בסופו של דבר ידעתי רק דבר אחד היא ואלון זה רק עניין של זמן מבט ראשון שיחלוף ביניהם והם לא ייפרדו הייתה לי תחושת אינטואיציה חזקה מאוד.הכינותי מראש למסיבה של יניב כי לקחתי בחשבון שאולי כבר השבוע איך שחזר הספיק להיתקל בה. ואני נעשית יותר ויותר אובססיבית בעניין הבחורה הזו.
אלון הוא כזה .... כשאני חושבת על אלון אני מבינה בעצם ממה פחדתי. הוא כל כך דומה לה וכל כך שונה ממנה שידעתי ברגע שיראו אחד את השני אבוי..
יד ביד מבט למבט אני אזכור את זה תמיד כאילו חרוט, רציתי לקפוץ מגשר רציתי שהאדמה תפתח ואפול בפנים לא קיבלתי את זה שאלון איתה.אני אוהבת אותו
ואני שונאת שונאת שנאתי אותה.
אלון בחור יפה , גבוהה כמו תמיר ומתוק כמו התמר.
עיניים תכולות בוהקות.
הכי היה קשה לראות את הניצוץ שלהם הם נולדו אחד בשביל השני. כמו שתיארתי לעצמי מבט למבט חיוך לחיוך גוף אל גוף הגורל חזר בו היא הייתה צריכה לחכות חצי שנה בשביל שיחזור, והוא , הוא כאילו חזר בשבילה.
למרות הייתי מרירה בנפשי לא העזתי לשתות יותר מידי. אבל ההיא.. ההיא שתתה ושתתה נהנתה כאילו אין מחרר.. מה כבר אפשר לצפות מהמעופפת הזו.ואז שוב פעם אותו הסיפור יד ביד ישבה איתו ולמול כל החברה שלנו "דקלמה" את זה:
"חברה אל תתייחסו אני אני.. כבר לא מנסה לברוח ברחתי עד אליו" והצביעה על אלון.. כמובן שחגי שאל אותה מה ניסגר עם כל סיפורי הבריחות שלה ,
אז תנחשו מה היא ענתה ... זה היה כל כך ברור...היא ענתה שאינה יודעת מאיפה היא ולכן אינה יודעת לאן תברח ואת השאר נחשו לבד... רק אם תיזכר וחשוב שתיזכר לאן מועדות פניה של הגברת ואז היא כבר תודיע...
אחחחחח שנאתי כשהיא הייתה מדברת כל כך לא לעניין ... אבל החברה לא התייחסו רק אם היו יודעים שהיא מדברת ככה לא רק כשהיא שתויה..
ואז קמה בביטחון כאילו לא לקחה לגימה מהוודקה,
ואמרה בפני כולם: אלון אתה זה אני ואני זה אתה . אתה זה נפשי כאילו שלי היא . ואני עוד שנייה מקיאה מרוב המחזה שלהם כן אני מקנאת אלון הוא באמת היה שלי ואני יודעת שכל זה רק חלום סיוט זה יחלוף הסיפור לא מסתיים כך היא מספיק דומיננטית בחייה מכדי שתיקח לי גם את אלון.
הוא קם לנשקה והיא דחתה אותו ונתנה לו נשיקה במצח... לא מפתיע אההה?? כזו היא .. לא רגילה.
יצאתי לעשן , לא יכולתי לסבול את האהבה שלהם..אני אוהבת אותו אם היה רק יודע.ואז הכול התחיל,
אמצע ספטמבר מצאנו את עצמנו ארבעה במרוקו אני אלון והמעופפת ההיא נו.. הדומיננטית...
תמיד אנשים היו מסתכלים בצד שלה מתעניינים
כבר ביום הראשון שם,כזו היא, שולטת" יענו," לא צריכה לדבר בשביל להרגיש מלכה, לפעמים נדמה לי שהעולם נברא לרגליה.
החלטנו על טיול ג'יפים בסהרה בסביבות ה1 בצהריים, אורן כבר לא היה חלק מאיתנו הוא לא שרד, ואנחנו היינו יותר מדיי עסוקים באיך להגיב על כל זה מכדי לבכות על אורן.
לא מים ולא אוכל שריטות בכי ופחד שלא נימצא ונמות מהצמא ועוד בלב סהרה, אפילו אז בוכים וחלשים חסרי אונים אורן לא ניפרד ממנה ולא לדקה. מצבה של אחידקל היה בכי רע אפשר לומר היא לא נראתה טוב מאיתנו והיה אפשר להבין שנחבלה יותר אלון הביט בה ואמר אני חייב להשיג מים.
אחידקל כמובן הבהירה לאורן בקשיי דיבור ובכאבים חזקים שהנווה היחיד שקיים פה זה שלושתנו. אפילו ברגע כזה המשיכה בדרך הפילוסופית שלה בדבריה . אבל אז כבר לא היה לי עצבים לחשוב על המילים שלה על אף פי שעדיין קינאתי לה גם ברגע כזה שהכל הולך להתהפך על כנו.
"אלון שם מתחת לגלגל טמון בחול אתה תראה את הפיה של הבקבוק זה אחד הבקבוקים שלקחנו איתנו רוץ לשם להביא אותו.
ואז זה היכה בי שוב לא מספיק אורן איננו ולא מספיק תאונה מידבר ואין מים עכשיו משמצאנו מים לא יתכן שאורן יביא לי לשתות הוא יראה אותה וישכח מהילדות שעברה לנו כמות המים זה שאלה של כמות הנפשות שנוכל להציל זה היה חסר תכלית לשתות שלושה מהבקבוק ואם אכן היינו שלושה שותים עוד באותו היום לא היינו שורדים.. אורן הבין זאת מיד ונתן את הבקבוק עם השלוק או שניים אחרונים לאחידקל עליה הוא חשב.
היא כמובן לא הייתה מטומטמת וידעה שרק שניים שורדים עם הכמות מים הזו ואם יתחלקו ימותו כולם עד יום המחר כשיבואו להציל אותם.
באותם רגעים פחדתי כמו מעולם לא. היא בטח תגיד עכשיו לאלון שישתה אחריה הם בטח לא יתחשבו בי אלא רק באהבתם ואני ישאר להיות אני רק עמוק שם עם אורן מתחת לאדמה.
בכוחות מהוססים היא אמרה לי קודם אשקה נפשי ורק אחר כך את. ואני לא הבנתי אם אמרה נפשה ואחר כך אני, זאת אומרת וויתרה על אלון. אבל זה נשמע הזוי ללא הגיון הייתי מותשת מהכול ובייחוד מהמחשבות. היא מדברת בקושי בעוד מעבירה לאלון לשתות והוא מתנגד לשתות עד שלא תשתה היא .הכול קרה בצורה כל כך צובטת עד שלא ידעתי כמה זמן אצטרך לסבול את כל הייסורים שנפלו עלינו ועליי זה כמו היהודים שלנו בתקופת השואה שנתנו לחברים שלהם למות רק להציל נפשם לפחות ץ זה נקרא אינסטינקט אנושי.
.לאלון לא הייתה ברירה הוא האמין לדומיננטית ושתה קודם ושנינו מחכים חיכיתי כאילו מכוונים אלי אקדח היא תשתתה ואני אתייבש הם היו שניים ואני אחת . הם היו מחוברים. אני רק הייתי החברה הכי טובה שלו,
היא הפנתה את תשומת ליבו של אלון כאילו אינה נושמת הניחה את הבקבוק לידי ואני הבנתי היה זה בכוונה כדי שאמהר לשתות ממנו ואני עוד זוכרת בברור את הצעקה של אלון לאאאאאאאאא... למה נתת לה אני מעדיף שהיתה מתה היא חברת נפשי היקרה ולא את אחידקל. את לא תחזיקי מעמד לא הייתי צריך לשתות רציתי רק שנינצל כדי להמשיך יחד. את המשפטים האלה אני זוכרת הם עדיין מהדהדים בי. "את לא תחזיקי ואל תלכי".
כמה שעות אחרי בכוחות אחרונים :"באתי מארץ הקודש ארץ זבת חלב ודבש..
אני מודה בפעם הראשונה היא אכן ידעה לאהוב ראו זאת בשני עיניה היא הוציאה אותי מהשאול הרי יכלה לשנוא אותי כמו ששנאתי אותה
כבר 5 שנים עברו מאז ועכשיו ספטמבר,
אני לא מאמינה שאני יושבת על קברה, בוכה, אלוהים איך שהגלגל מסתובב הרי שנאתי אותה כל כך, ועכשיו היא תופסת מקום נרחב בחיי שלי.
,הוא איתי, אלון פה .
עם שני ילדינו מחזיק בידי, נושק למצחי ונפשו לא מוצאת מנוחה,אהבתם אהבת אמת אבל הגורל קשר אותנו יחד, דווקא אותנו. כמו שאמרתי עוד בהתחלה היינו אנחנו יחד לגורל המציאותי
, ואנשים עד היום מבכים עליה, שלא יראו אותה,שלא ירגישו בנוכחותה,כזו היא הייתה דומיננטית.
אבל הכי הרבה דומיננטית הייתה היא בחיי.
כשאני מתבוננת באלון אני רואה אותה,,
הרי אמרה כי תציל נפשה קודם ואח'כ נפשי.,
| 
