פרק ראשון-החבר לא חוזר
שרונה תלמידה בבית ספר "איילות" שבמרכז הארץ, חזרה יום ראשון אחד מהחופש הגדול[עכשיו היא עולה לכיתה י'א] בלי טיפת איפור, שיער מבולגן, ובגדים מלוכלכים. "מה קרה לך ?!" שאלו אותה החברות שלה אחרי מיליון חיבוקים,"מה זאת אומרת מה קרה לי?לא קרה לי כלום" "אז למה את נראית כמו חזיר אחרי מקלחת בוץ?!" "לא יודעת.התעוררתי היום בבוקר עם מצב רוח על הפנים.אני מרגישה שמשהו רע הולך לקרות היום." חברותיה צחקו והלכו לדבר בפלאפון. "אוי לא!!!" צעקה שרונה."מה קרה עכשיו?." ענו לה חברותיה בבוז."דורי כבר בא???לא פגשתי אותו כל החופש,הוא היה בחול" "את לא ידעת??? חשבתי שהחבר הזה שלך סיפר לך שהוא נישאר שם עוד כמה שנים." . דמעות החלו לזלוג מעיניה הכחולות של שרונה.פתאום הפלאפון של שרונה צלצל. מי זה יכול להיות ? שאלה את עצמה שרונה בעודה מנגבת עם ידה את הדמעות מעיניה ופותחת את הפלאפון."הלו?"
פרק שני-המרחק כן קובע
"היי מאמי, זה אני דורי. החבר שלך אם שכחת כבר" "איך אתה יכול לחשוב ששכחתי אותך??!! למה לא סיפרת לי שאתה נישאר שם עוד זמן??!! איך יכולת??!! אתה לא מאמין ! אני אפילו לא יודעת אם לבכות ולהיות עצובה ובדיכאון, או לצעוק עלייך ולהתרכז , להרוס כל דבר שעומד מולי ולהשתנות לצד הרע!!" "אני יודע שעשיתי טעות שלא סיפרתי לך.אני מאוד מצטער." "מצטער?! איך אתה יכול להשאר אדיש כל כך אחרי השיחה הזאת?!" . "אני לא יכול לדבר הרבה זמן וגם את לא. רק התקשרתי להגיד לך שהקשר בינינו לא יכול להמשיך. כשההורים שלי סיפרו לי שאנחנו נשארים שם לעוד כמה שנים, הייתי בדיכאון . הוריי אמרו לי לא לספר לך בחופש כדי לא להעציב אותך . אני חושב שאת צריכה לנסות להיות עם אחרים ולא להשאר מחויבת לי, וכך גם אני. כשאני אחזור, נוכל להתייעץ מה לעשות בהמשך.אם נזכור עוד אחד את השני." . " אני מצטערת.אני כל כך מצטערת." שרונה פרצה בבכי ולא שמה לב שהיה צלצול לפני שעה .דורי ניתק וכך גם היא.היא ידעה שלא תוכל להמשיך להחזיק את זה בלב. היא חייבת להגיע אליו! אבל איך?
פרק שלישי- אני רוצה לטוס לאמריקה!
שרונה החליטה לא לחזור לכיתה וללכת מיד הביתה. היא נכנסה לביתה וקראה לאמא שלה."אמא! אמא את בבית!?" "כן יקירתי, בואי למטבח ונדבר". שרונה קצת נבהלה, יש סיכוי שהתקשרו מהנהלת בית הספר כדי לספר להוריה שלא הגיעה לשיעור?מחשבות אלה עלו בראשה של שרונה בעודה הלכה למטבח. "אמא תקשיבי,בקשר לזה שהשעה 10:00 בבוקר והגעתי לפני סוף הלימודים, אז הנה התשובה" "עצרי! אני לא רוצה לדעת למה.את בגיל ההתבגרות , אני חושבת שאת צריכה פרטיות בקשר לזה. אני לא רוצה לדעת.".שרונה היססה רגע וענתה "תודה". "נהדר ואחרי שהבעיה נפטרה אני רוצה שתשטפי ידיים ותעזרי לי להכין את העוגה". שרונה התחיל לצעוד לעבר חדר השירותים, פתאום היא נעצרה, הסתובבה לאמה וצעקה:"אני רוצה לטוס לאמריקה!".היא לא התכוונה לצעוק על אמא שלה, פשוט היא חשבה המון דברים בראש ולמחשבה החשובה ביותר לא היה מקום בראש , אז היא פלטה אותה החוצה."אמא סליחה שצעקתי פשוט אני מטומטמת ! איך יכולתי להרשות לעצמי להוציא מהפה שלי דבר כל כך לא הגיוני! "אמרה שרונה לאמא שלה בעוד דמעות מלוחות זולגות על לחייה."מעולם לא ידעתי שאת מגדת עתידות."ענתה לה אמה."מה זאת אומרת 'מעולם לא ידעתי שאת מגדת עתידות'?". "אני אגיד לך את זה בקצרה: הכרטיס בחדר ביטחון"
פרק רביעי- מה הקשר דורי?!
"כן בטח" אמרה בשקט ובבוז שרונה." יקירה אם את לא מאמינה את יכולה ללכת ולראות לבד." . "אבל אמא, אם זה לא נכון, את נותנת לי 500 ש"ח". "אני יכולה לתת לך גם מיליון אם זה לא נכון כי זה נכון". שרונה הלכה לחדר הביטחון ובאמת, על השולחן היה מונח כרטיס. היא רצה לאמה ושאלה ואמרה: "תגידי אמא, ומי יסע איתי לדורי? כי אם נעשית לי מגדת עתידות אז את בטח יודעת גם באיזה עיר הוא גר, רחוב, מספר בית ומספר דירה" אמא שלה הסתכלה עליה במבט כאילו שרונה השתגעה ושאלה:"תגידי, מה הקשר דורי???גם אם היו משלמים לי את הכסף לכרטיס לא הייתי קונה לך כרטיס בשביל לראות את החבר הזה שלך. את יודעת שאני לא סובלת אותו עוד מאז שנעשיתם חברים. ואם זה חשוב לא נעשיתי מגדת עתידות. ואני מבינה שגם את לא. אם ברחת מבית הספר בגלל החבר הדפוק שלך אז...." "דיי כבר!" צעקה שרונה בעודה מתחילה לבכות שוב ומאמצת את עצמה לא לצעוק על אמה קללות , כמו שעושה לכל אחד שמעצבן אותה. היא רצתה לרוץ לחדר שלה אבל אמה תפסה אותה בשרוול חולצתה ואמרה בקול רגוע ושקט שהיה מעצבן את האדם הכי רגוע בעולם: "את מרותקת. " . שרונה רצה לחדרה וכשרצתה לקפוץ על מיטתה ולבכות בקול ראתה את כל הדברים שלה בערימות על המיטה.היא רצה בחזרה למטבח ושאלה את אמא שלה" למה כל הדברים על המיטה שלי?!" ." חשבתי שקראת על הכרטיס.הטיסה מחר בשמונה.אז אני ואבא החלטנו לארוז לך את הדברים.".
פרק חמישי- עזבו אותי!
עבר כבר חודש מאז שרונה עברה לאמריקה. בקלות היא הפכה שם למקובלת ומצאה חבר חדש. היא לא שכחה את דורי אבל לא שומרת איתו על קשר יותר. יום אחד היא יצאה מבית ספרה החדש ומחוץ לבית הספר ראתה חבורת נרקומנים. היא רצתה ללכת לצד אחר ולברוח מהם אבל היא בכל זאת הייתה צריכה ללכת מהצד שלהם. לא היו קיצורי דרך לביתה אז היא החלה להתקדם לעברם. היא ניסתה לא להסתכל לעברם, אבל לא התאפקה וגיחכה. הם הסתכלו עליה ושאלו אותה באנגלית: "מה את רוצה מאתנו פרחחית קטנה?!" היא לא ענתה להם למרות שרצתה לענות להם שהיא לא פרחחית . למזלה חברה החדש מורגן הגיע אליה וכאילו שהם לא קיימים חיבק אותה ונישק אותה. "מה נשמע יפה שלי ?"שאל אותה. היא לה מזל כי הוא ידע עברית והם יכלו לדבר בעברית. "אממ...ה..כל ב..ב...סדר . אני צ....צריכה ל...ל..לכת הבי....הביתה" ."אממ..טוב נשמה אין בעיה ניפגש מחר" ענה לה מורגן, נישק אותה נשיקה ארוכה ומלאת אהבה והלך. " הופה...אז את יודעת אפילו להתנשק..." גיחך אחד מהנרקומנים. שרונה התחילה לרוץ אך אחד מהם שם לה רגלית והיא נפלה. מעוצמת הנפילה ניקרע לה הג'ינס והיא נשרטה קלות ברגליה. אחד מהנרקומנים התקרב אליה ונישק אותה. היא סטרה לו והתחילה לרוץ אבל השנים האחרים תפסו אותה בידיה ורגליה ולא נתנו לה ללכת. "דיי עזבו אותי!!" צעקה שרונה. אחד מהם הוציא מפתחות של אוטו ופתח את האוטו שעמד לידם. הם דחפו אותה לאוטו.
פרק שישי- "שלום מדברים מבית החולים..."
למרות שלא רצתה היא נכנסה לאוטו[כאילו שהייתה לה בררה] ופתחה את החלון.היא התחילה לצעוק:"הצילו הצילו!!! תעזרו לי!!" . מפה שרונה לא זכרה כלום. היא רק זכרה את עצמה שוכבת בבית החולים חבולה , ואת אחד הרופאים מדבר עם הוריה. "היא נראת גרוע מאוד."היא שמעה את הרופא אומר."אני לא חושב שהיא תשרוד את זה."היא שמעה בכי.היא שמעה צעקות.היא הבינה שזה בגללה. אבל מדוע כל זה היא לא ידעה. היא רק ידעה שמישהו מחזיק את היד שלה ובוכה. בוכה בבכי מר הידוע שזה הסוף. היד שהחזיקה אותה הייתה של חבר שלה. כעבור חצי שעה הרדימו אותה והכניסו אותה שוב לחדר הניתוח. 6 שעות ניסו להציל אותה.הבכי של הוריה וקרוביה הדהד ברחבי בית החולים. כשהרופא יצא מחדר הניתוח זה היה ברור. התקווה כבר נגמרה והבכי רק התחזק כשנודע שזהו . שהיא הלכה לעולמה. מדוע נערה יפה כזאת? מצליחה , חכמה וטובה גמרה את חייה רק בגיל 17 ? אין לדעת.כנראה זה הגורל.
פרק שביעי- היא כבר מתה למה לא!?!
עבר שבוע מאז מותה העצוב של שרונה. הוריה חוזרים קנו כרטיס טיסה לישראל לעוד ארבע ימים . הם רוצים לחיות במקום בו חיה רוב זמנה שרונה. אמה של שרונה בהריון. ביום בו מתה שרונה היא גילתה שהיא בהריון. זה היה האושר היחיד בכל העניין. "החבר" שהיה לשרונה לא הגיע להלוויה שלה. והיום , שלושה ימים אחרי ההלוויה החליטה קורל אמא של שרונה לחפש את מורגן. היא ידעה איפה הוא גר כי שרונה היתה הולכת אליו כמעט כל יום. היא הלכה אליו בשעה 4:00 בצהריים , וסבתא של מורגן פתחה לה את הדלת. שתיהן היו ביחסים טובים . הן היו שותות יחד קפה , ולמרות שמורגן לא בא להלוויה טלי סבתו באה. " מורגן נמצא?" "כן יקירתי הוא בחדרו." קורל התקדמה לחדרו של מורגן פתחה את הדלת ומצאה אותו שוכב במיטה עם מישהי לא מוכרת. "מה אתה עושה ???!!!" שאלה אותו בצעקה קורל. "תראי, ידעתי שיהיה לך קשה להבין שמצאתי חברה חדשה. ואני אוהב אותה בדיוק כמו שאהבתי את שרונה. אפילו יותר. אני מתקדם בחיים ולא נתקע בגלל משהו קטן שקרה בחיי. ובכל זאת היא כבר מתה לא?!.עכשיו אחרי שהסברתי לך הכל תואילי בטובך להשאיר אותי ואת בלה חברתי לבד." .קורל נשארה נדהמת בפתח הדלת. ובפתאומיות שהבהילה את קורל והוציאה אותה מחלומותיה ," צאי לי מהחדר! מה לא ברור?!" היא יצאה מהחדר וברחה מביתו של מורגן בריצה. היא בכתה, היא בכתה ימים שלמים. עוד לא עבר שבוע מאז הלוויתה והוא כבר מצא חברה חדשה ושוכב איתה? איך הוא יכול?מחשבות אלו רצו בראשה של קורל בעודה ישבה בביתה בישראל.לפתע נפתחה דלת הבית ועמד שם מישהו. בגלל שעיניה של קורל דמעו היא לא ראתה מי זה.
פרק שמיני- אני יודעת איך לעזור לך...
זאת הייתה חברת ילדות שלה. שמה ליטל . בגיל 19 היא התאשפזה במוסד לחולי נפש ומאז קורל לא שמעה ממנה. הן התחבקו . ואחרי שקורל סיפרה לליטל מה קרה היא הכינה לשתיהן תה והן התיישבו בסלון . " אני יכולה לעזור לך. לגרום לך לשכוח מכל הצרות ומכל הבעיות" אמרה ליטל בשקט בעודה לוגמת בכוסה. "אנא, עזרי לי, אעשה כל דבר" השיבה לה בבכי קורל. ליטל הוציאה סכין מכיסה ונתנה אותו לקורל." תאמצי את הסכין כילד. כשתהיי מוכנה הוא יעזור לך" קורל נדהמה ולא הבינה מה משמעות הדברים . היא הסתכלה לרגע על הרצפה וכשהרימה את מבטה אל ליטל , היא כבר לא הייתה שם. נעלמה כרוח . הדלת של הבית עדיין הייתה פתוחה לכן קורל הלכה לסגור את הדלת ובעודה מתקדמת אל הדלת חשבה בליבה מה מסתתר מאחורי הסכין והרצון הטוב של ליטל? קורל לא הבינה.
* * *
יומיים אחרי המקרה התאבדה ליטל כאשר פתק המיועד לקורל בידה " עכשיו אין לי שום פחדים ודאגות. זאת שיטה ממש טובה. תנסי אותה . הסכין יעזור לך" היה כתוב בפתק. באותו הרגע הבינה קורל מה משמעות הסכין ונבהלה. היא הפכה דתייה וכעבור 8 שנים מתה מסרטן השד. בקשתה האחרונה היתה מהמוזרות ביותר: "תודיעו לליטל שארצח אותה בעולם הבא , ולשרונה שתחכה לי בבית החדש".
