פרח

פרח – בגני נבל עם יום,

השמש לא הצילה,

לא הושיעה - אותו.

לא עזר, כל שניסיתי,

לא ניתן להחיותו,

כל האובד, ילך, ולא יחזור.

פרח – בגני פרח לראשונה,

פתח עליי כותרתו וזך,

ולא ידעתי יופיו הסתיר סודו –

כי לא שמח לו שם, במשכנו.

לא ראיתי בעיניו דמעות,

לא חדרתי דרך שריונו,

בליבו לא צפיתי גוסס,

לא ציפיתי – שילך.

פרח – אחד היה שם בגני,

ואת כל שטמא הכניע.

לא עמד איש בזוהרו,

לא עמד דבר -  באיתנותו.

לא ראיתי בעיני רוחי את האמת,

התעלמתי מהעלה הראשון שמת,

חשבתי כי יצמח אחד אחר,

האמנתי שכל הטוב – תמיד שורד.

פרח – עמוק מיקמתי בליבי,

אחד שגידלתי, אחד ששלי,

ולא דאגתי, ולא חששתי לשלומו,

תקוותי עיוורו אותי – ואיכזבתי אותו.