תַחֲנַת דְּרָכִים

מִלִּים רַכּוֹת נוֹסְכוֹת קֵרְבָה

נוֹגְעוֹת  אֶל לֵב בִּרְגִישׁוּתוֹ

כְּרוּחַ יָם אֶל חוֹף נוֹשֶׁקֶת,

מַשִּׁיבָה רְסִיסֵי מְלִיחוּתוֹ.

כְּהוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר אֶל נָוֶהוּ

חֶזְיוֹנוֹ יַרְבֶּה תִּקְוָה,

בְּעוֹדוֹ לוֹבֵשׁ צוּרָה וּפוֹשֵׁט

כָּל עוֹד לֹא נִקְוָה.

לִכְשֶׁיְּגַלֶּה פָּנָיו, בָּרוּךְ הַבָּא!

אֲזַי נֵדַע, הַפּוֹסְעִים  בְּלֹא מֹרֶךְ  

הַבְתַחֲנַת דְּרָכִים חָנִינוּ,

אוֹ שֶׁמָּא זֶהוּ סוֹף הַדֶּרֶךְ?

©דורית גפן – כל הזכויות שמורות

אוגוסט 2007