את מוריס הכירה יוכי כששרתה באחד ממחנות צהל בצפון. בחורף קר כשחזרה מחופשתה לבסיס בטרמפ. איש מבוגר אסף אותה מטבריה, הכביש החלק,הגשם הצולף על שמשת הטנדר, משהו בנהיגה שלו הפחיד אותה, הביטה בכביש הרטוב, בצדודית עיניה הביטה על נהיגתו של הנהג, התאונה בוא תבוא, זאת ידעה בוודאות, הרגישה בכל תא בגופה, שהדבר הנורא עומד לקרות, עצמה את עיניה מול המשאית המתקרבת כשטיפות הגשם הגדולות והערפילים מכסים את שמשת הטנדר, הכאב הרגיש לה קלות בכתף ובצלעות. כשהתאוששה פתחה את דלת המכונית, סחבה במהירות את תיק הצד וברחה מהאירוע, שומעת את נהג המשאית צועק אחריה שתעצור, מתעניין כדי לשמוע ולקבל פרטים על מצבה .
השוטר שעצר את רכבו ורשם את האירוע, הביט ביוכי בְּנוֹנְשָׁלַנְטִיּוּת מעליבה במקצת, הרי לא היא נהגה ברכב, והיא היחידה שנפגעה , לא הבינה את חוסר האכפתיות מצידו כלפיה, ועשיית התאונה לאירוע משטרתי. פניה היפות והעייפות נראו עתה כמו פרצופה של ההיפוכונדריות .
"פרט למכה קלה, את בריאה לחלוטין, קצת מבוהלת". שמעה את השוטר.
"אני הולכת לבסיס".
"חכי אלווה אותך, תצטרכי לחתום על מספר מסמכים בתחנה".
"פתאום החתימה שלי חשובה". השיבה בלגלוג. משהו בפניו סיקרן אותה, פניו המגולחות למשעי, מדיו המגוהצות והרוגע בקולו שעתה הפך להיות רך כפי שלא נשמע לפני כן. קולו הכניס לפתע רוח חיים ורעננות, לשקט שחצץ ביניהם.
"אני מרגיש לא נוח עם הרישום הזה והתאונה הטיפשית הזאת, לא אשכח את פנייך המבוהלות". אמר בחיוך.
היא חשה את "הקלקול" הקטן הזה שנמס ביניהם, היא כבר שכחה את המפגש הראשוני, דבריו הציתו ועוררו דבר מה בבדידותה, החיוך, כן החיוך שלו שבה את ליבה, והשם הלא ישראלי הזה מוריס, בעצם אהבה להגות אותו. ראתה אותו מדי יום, חיוך חם ומחבק היה לו, והיא עם שערותיה הַשָּׁטֶנִיּוֹת הבהירות שמתנפנפות ברוח ומכסות את צווארון מדיה המולבשים על גופה החטוב והספורטיבי . משהו במערכת יחסיהם התנהל בעצלתיים, משהו שלא היה בכוחה של יוכי להבין, חשה שאינו לוקח אותה ברצינות, נימוסיו העידו שהוא מחבב אותה, והיא יוכי, רצתה פתאום להיות בין זרועותיו, להרגיש את נשיקותיו על פיה, שיחבקה בזרועותיו שיאהב אותה.
בדרכם לביתו הקטן בעיירת העולים הסמוכה לבסיס בו שרתו ביחד, חצו את מַטָּע עצי הזית, לפתע נשק לה וחיבקה בחוזקה ,מפגין חום ואהבה בגופו הרחב, חשה את ליבו הפועם בחוזקה עת נשק לפיה, מטה את ראשה אחורה ויונק את שדיה, והיא נמסה בתוך תוכה רוצה לנגוע באברו הזקור מתחת למכנסיו, נרתעת לרגע מצפה שהוא יוביל את ידה לעבר מפשעתו, הושיט את ידו לעבר מפשעתה, נוגע בערוותה הרכה, צמרמורת של עונג שלא ידעה עד אז כיסתה את חלק גופה התחתון, בשכבה על האדמה הרכה, מפשקת את רגליה מכוונת את אברו לתוכה כשידיו מעסות את ישבנה, העונג הציף את גופה, כמו שלח ברקים אל גופו שרעד גם הוא בעונג. הוא חייך ואחרי החיוך הרחב בא הצחוק שהתגלגל על פני האדמה הרכה הזו שלפני דקה הייתה מצע לאהבתם.
