"מתי החבר שלך צריך להגיע לביקור אצלנו בקיבוץ"?
"עוד מעט, הוא יגיע בשעות אחר הצהריים"
עכשיו היא תתחיל עם השאלות הסתמיות שלה. הרהרה יוכי.
."מאיפה ההורים שלו באו"?
היא לא תשתוק. חשבה יוכי..
"מתוניס".
"תוניס"?!
מה זה מפליא?רצתה לשאול את אימה, אבל העדיפה להסתגר ולהפנים את רגשותיה.
"מה היה לך רע עם פייקובסקי מחיפה, חמוד חברותי ומשלנו".
בליבה חזרה בלעג על דברי אימה והביטה עליה במבט כעוס ומתפתל שאינו ברור.
"שאלה מטופשת"מלמלה.
"אה זה, הבוגדני הזה".
"כל כך הצטערתי שזה נגמר".
כוכי עוד פעם הביטה על אימה, לא מבינה מהיכן היא מביאה את הדברים האלה שאין להם שום אחיזה במציאות.
"לא מצטערת אפילו לרגע".
"איך קוראים לחבר החדש".
עוד פעם השאלות האלו. .
מוריס".
"מה הוא עושה בחיים שלו".
" . הוא שוטר ולא שותק כמו פייקובסקי הדג הבוגדני הזה"
"כל כך הצטערתי שזה נגמר
,למה את עושה לי את זה, את אמרת לי שטוב עשיתי שזרקתי אותו"
"הוא איש שיחה שמעריץ את בגין". פלטה יוכי משפילה את מבטה.
"מעריץ את בגין! תגידי אין לך מה לעשות בחיים שלך, אלא להביא לבית חרותניקי ועוד שוורצה חָיֵיה".
עיוותה ציפורה את פניה למשמע דבריה המגוחכים של בתה.
"את אפילו לא מכירה אותו, את מיד שוללת, אולי בכלל לא אביא אותו
לחדר שלכם".
הצטערה יוכי שהזמינה את מוריס לבית הוריה בקיבוץ.
"תביאי אותו לחדר שלנו, נכיר את החרותניקי החבר החדש,ניסתה צפורה לרכך את קשיחותה ביחסה אל יוכי.
יוכי חיכתה למוריס בחנייה הגדולה באזור מגורי הוריה, בית ההורים ממוקם היה בין צמחייה עבותה של צמחי גֶרַניוּם, עלעליו דמויי הלב והפרחים בצבעי ורוד, אדום ארגמן ולבן
, קִשְּׁטוּ כל צעד ושעל בדרך לבית ההורים.
"איזה יופי של מקום, כמו גן עדן".
התפעל מוריס מהדרך המובילה לבית הוריה של יוכי.
ברוב הדרכים בקיבוץ הגרניום מככב, אני אוהבת את עצי האלון בקיבוץ"
התפארה לפני מוריס על הנוף בדרכי הקיבוץ.
אז מה, שמעתי מיוכי שאתה מעריץ של בגין"
נעץ לזר מבט לא ידידותי בפניו של מוריס, אתה מבין מה זה אומר לגבי המדינה אם אדם כזה יעלה לשלטון"?!
"כן, אני מבין ועדיין לא יודע אם הוא רוצה להיות בשלטון, כל עוד הוא באופוזיציה, הוא לא מסכן אף אחד".
.
"הוא יודע לנאום בפאתוס כזה, נראה שהוא אדם עם רגש לעם שלו והוא כן תומך ברעיון השילומים מגרמניה, לא כמו שכתוב בעיתונות"
"זה לא בדיוק כמו שאתה אומר.
"אתה לא חושב שהוא נסחף בנאומים דמגוגיים מסיבות פוליטיות ואינטרסנטיים מחושבים"? המשיך לזר בשיחה, וכל הזמן בודק ומברר את מניעיו של בן שיחו..
"
"למה כוונתך"?
"הוא מתנגד לענין השילומים מגרמניה מהטעם שמאות מליוני מארקים לכלכלה הישראלית יחזקו את שלטון מפא"י של בן גוריון.".
איך הוא מתפתה לשטויות האלה של בגין. הרהר לזר
אז הכול מטעמים פוליטיים אתה אומר".אבל בכל זאת אני מבין אותו, קשה לדרוש מאדם שהוריו נרצחו על יד הנאצים באכזריות רבה, לפעול בשיקול דעת".
"והוא רוצה להיות מדינאי, להחליף את בן גוריון, איך אתה חושב שינהג בשעת משבר"? הביט בו לזר ולא נותר לו אלא, להשתומם על העיתוי שבו העלה את טענתו.
איך כל "המוצלחים" האלה נדבקים דווקא אלייך"?הקניטה ציפורה את יוכי, במטבח הקטן בעודה מכינה קפה ועוגיות.
חבל שהתעקשתי שמוריס יבוא לביקור בקיבוץ, איך היא מביישת אותי. הרהרה יוכי, בפניה ניכרים סימנים של כעס.
"מה את רוצה"סיננה בלחש. הוא בחדר הגדול והוא עלול לשמוע" לא מבינה מדוע היא עושה לי את זה.
"תעיפי אותו, עוד כמה ביקורים הוא יהיה דמגוג מסוכן לקיבוץ".
"איזה שטויות, ששש, את לא מכירה אותו וכבר קובעת עובדה".
על מה היא מדברת בכלל, מוציאה דברים בלי לחשוב, איך אני משתיקה אותה. עיוותה את פניה בביטול דבריה של אימה.
"איזו חוצפנית, מביאה אלינו לבית שוורצה וגם חרותניקי, הרהרה ציפורה וכעסה ניכר על פניה שהיא צריכה לארח אדם לא לטעמה.
אמרתי לך לא להכניס את הנושא של בגין לבית של הורי". לחשה יוכי למוריס בעודם יושבים בחדר הגדול בבית ההורים.
איך הייתה לי הרגשה שהעקשנות של מוריס ודעותיו יצרו דחייה אצל הורי. הרהרה יוכי.
"דווקא אבא שלך איש שיחה מעניין".
"אתה עוד לא מכיר אותו, איזה איש שיחה עקשן ולא נחמד הוא יכול להיות, במיוחד שהוא עומד על דעותיו"
איזה תמים הרהרה.
"אל תנסה להתווכח עם אימא שלי, היא יודעת הכול יותר טוב מאחרים".
שמתי לב שיוכי התלחשה במטבח עם אימה, בזמן ששוחחתי עם אביה, אני בטוח שהן שוחחו עלי, אני לא מבין מדוע יוכי לא ישבה על ידי והעדיפה להסתודד בצד,ידעתי, הייתה לי הרגשה לא טובה עם הביקור הזה בקיבוץ, לא הייתה צריכה לספר להם על דעותיי.
"אתה זוכר שבשנת 1952 בגין סחף המוני בני אדם להסתערות על הכנסת, איים לרדת למחתרת, הוא הכריז שבנושאים מסויימים, אין לקבל הכרעה דמוקרטית שתוסכם בכנסת"שמע מוריס את דבריו של לזר.
"כן אני זוכר, קראתי על זה" ענה מוריס ללא עניין. .
"נו ואדם כזה אתה מעריץ"? איך אדם אינטלגנטי כזה יכול לחשוב באופן כל כך מעוות. הרהר לזר על בן שיחו.
לפתע קלט מוריס את הבלתי נמנע, ציפורה לא סובלת אותו, לא בגלל היותו אדם המזדהה עם בגין ומצדד בו, אלא היותו לא משלהם. לא אהב את הצביעות הזאת, עמידת פני צדיקה, והצליל המתכתי שהתפרץ מגרונה של ציפורה, כל פעם שניסתה לדבר בקולה הצווחני, אגב הערכה עצמית מופרזת, הרתיעו אותו מהמשך השיחה עם נציגה מטופשת וחסרת כושר ביטוי תרבותי. ודווקא בתקופה שבה התרגל לזוגיות המתהווה עם בתם יוכי שאותה חיבב..
