הצלקת על לחיו של דון קורליאונה נראתה מכוערת כמו הגיהנום. לא שפחד ממנה, רק הרגיש קצת חוסר נוחות בלשון המעטה. למעשה הצלקת היתה די חיוורת ולא כל כך בולטת כשהיה רגוע, ושמו לא היה באמת דון קורליאונה, הוא זכה בכינוי הזה בגלל הכריזמה הבלתי נדלית - הוא מהפנט, במיוחד ברגעים בהם דמותו מתבררת כמורכבת, באמצעות ניואנסים עדינים של הבעות פנים, אינטונציות קול ומחוות גוף. בדיוק כמו קורליאונה האגדי, פושע בעל קוד מוסרי. אריק היה מגחך בזמן אחר, מתגלגל מצחוק רק לשמע המשפט 'פושע בעל קוד מוסרי', אלא שעכשיו, הוא היה רחוק מלהיות משועשע, אחרי שדון קורליאונה הניח את רצף הקלפים על השולחן. אס, מלך, מלכה, נסיך, עשר... הכל מאותו צבע, מה שנקרא 'רויאל פלאש', הציץ בקלפים שלו, וזיעה קרה החלה מכסה את גבו בהזדחלות מרושעת. היו לו חמישה קלפים, כולם מאותו צבע... רק שזה היה 'סטרייט פלאש' הגרוע ביותר בתולדות הפוקר. אס, שתיים, שלוש, ארבע...
הוא קם מהכיסא במעין ניתור. "אני פורש!!"
דון קורליאונה הביט בו במין מבט מצומצם וקפוא, שרק לראות אותו סמרו שערותיו.
"שב, אריק!!" אחיזתו צבתה את זרועו, והטיחה אותו חזרה לכיסא. "אנחנו עוד לא סיימנו."
בהתחשב בכמות השטרות שעוד היו פזורות לו על המפה הירוקה, הוא צדק. הוא עוד לא סיים. אבל אם להסתכל על מצבו הכללי, המזומנים שלו הסתיימו כבר בסיבוב השני, והוא החל לשחק 'על החשבון' כמו שנהג קורליאונה לומר, "תשחק על החשבון, או על המזל, מה שתעדיף..." אז זהו, שלא היה לו חשבון, ועוד יותר לא היה לו מזל...!!
ז'ק הצולע, שישב לימינו של קורליאונה, סיכם את דבריו במבט מרושע לא פחות, כך שאין על מה להתווכח בכלל, הוא המשיך לשבת, ולהתפלל שבסיבוב הזה יתמזל מזלו.
עשן סיגריות מחניק אפף אותו ונדחס בכוח אל ריאותיו, הבירה שהזמין קודם היתה מרה וחמה, והעוינות מסביב רק הגבירה את תחושת המחנק שעטפה אותו, אם יהיה לו מזל... הרי לא רק שינצח בסיבוב הזה, הוא גם יצא חי. הוא לא רצה לחשוב על הסכום שהיה חייב להם, גם לא על נורית שנתנה לו הבוקר כסף כדי לשלם את שכר הדירה, והוא היה בטוח שיכפיל את הסכום ויוכל לקנות לה את הטבעת המשובצת ספיר שראו בחלון הראווה בקניון. עכשיו, לא רק שלא יוכל לקנות לה את הטבעת, הוא גם צריך למצוא דרך להתחמק מבלומנפלד בעל הדירה לו הוא חייב את השכירות.
ז'ק הצולע חילק, כל שחקן קיבל שני קלפים עם הפנים למטה. שלושה קלפים הונחו עם הפנים כלפי מעלה במרכז השולחן, קלף רביעי, ולבסוף הקלף החמישי. כאב קל חלף בחזהו, והוא 'דחס' אותו עם לגימה חמה של בירה. מלכתחילה לא היו לו קלפים טובים, אריק היה מתוסכל. ככל שניסה לצמצם את הההפסד, כך הגיעו לו קלפים לא מתאימים. בכל פעם שרק חשב לקום מהכיסא, קורליאונה היה משלח בו מבט קפוא ורצחני, והוא היה תוהה איך הבן זונה הזה קולט את תנועותיו, ואז התחיל לעשות את כל השגיאות המטומטמות, את כל השטויות שידע שאסור לו לעשות, כמו להטיח את המזומנים הבודדים האחרונים על השולחן, ולתת למבטים של קורליאונה ושותפו ז'ק להשפיע עליו. הוא כמעט השתין במכנסיים רק למחשבה שינסו לפגוע בו אם לא יחזיר את חובו אליהם, בקושי הצליח לשמור על ארשת פנים אדישה.
הזמן עצר, הקלפים היו מסודרים בין אצבעותיו, הוא עקב אחרי מבטיו של ז'ק הצולע, ושם לב שעינו הימנית בולטת וסוטה קצת הצידה. היו לו שלושה אסים, התחלה טובה. הבירה החלה להכביד על בטנו, וחמיצות מעצבנת החלה מטפסת אל גרונו בצרבת מרשימה. וכדי לתת תוקף לדבריו, נשף קורליאונה עשן סמיך מהסיגר שלו. העשן הריחני הציף את פניו, נדבק לשערותיו. אריק הציץ על השעון בקיר, כמעט שתיים בלילה. נורית שנאה שחזר מאוחר, ועוד יותר שנאה את ריח הסיגריות על בגדיו. הוא החליט להניח את הקלפים בשולחן, ולסיים את המשחק.
שלושה אסים, עשר ושש פיק.
דון קורליאונה עיוות את שפתיו, לא משהו שנראה כמו חיוך... אבל קרוב.
כמו בהילוך איטי הניח את הקלפים שלו. רביעייה, מלך ושלושה שמיניות.
ובכן חביבי," הוא אמר בקול שקט, אבל דווקא הקול השקט שלו הלחיץ אותו. "אנחנו נעשה חשבון, ונראה כמה אתה חייב..."
בקושי בלע את הרוק, ליבו הלם. הוא בזבז את כספי שכר הדירה שהיו אמורים לסגור חוב של שלושה חודשים, אלפיים דולר במזומן, להוציא את המזומן שהוציא מהארנק של נורית, הוא גם לקח את הכסף הקטן שחסכה בקופסת הנס קפה כדי לקנות כיסא נדנדה זוגי לחצר.
קורליאונה שילב אצבעות אלה באלה, וז'ק הצולע שירבט מספר אסטרונומי על מפית נייר לבנה. אריק הזיע, ולא זז כאילו עצם התזוזה שלו תפציץ את החדר הדחוס.
"מה אתה אומר, מר שליו. מר אריק שליו?" עינו השמאלית של קורליאונה קפצה בעצבנות, וזה הזכיר לאריק את עינו הימנית של ז'ק הצולע. "תן את הכסף, ונסגור עניין!"
