חזרה ליצירות
סיפורים

חולצה זוהרת

אדווה רודי | (07/09/2007 02:00) | 89 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
עם החולצה הזוהרת הזו, הוא חושב שהוא שובה את ליבי. לא אכחיש, אני די נהנית מזה, אבל למה הוא כל כך בטוח בעצמו? שיחליף חולצה קודם...
 
ואני בכלל חושבת על החמוד הזה שכבר לא עונה לי יותר. אני לא נפגעת, אני יודעת שזה הדבר הנכון לעשות.
לא שזה מנחם את הלב בשעת בכי.
 
חושבת ומנסה להבין, לא מצליחה. לא מבינה איך ילדה קטנה בת שמונה עשרה, נחשפת לאהבה חזקה כל כך, ונאלצת לוותר עליה. בגבורה מחקתי את ההודעות שלו. טוב, זו לא חכמה גדולה, כולן כתובות במחברת שלי, עם סוגריים ובתוכם מופיעים הקשרי ההודעה, שאני ארגיש ממש בתוך השיחה.
 
אני אוהבת אותך כל כך, שזה הופך אותי להיות רכה כמו ג'לי. בוכה, ממורמרת, עצבנית לפעמים. "כואב לי הלב", זה לא דימוי עבורי. אני ממש מרגישה איך נצבט לי הלב בכל פעם שאתה נדחף למחשבותי.
 
ואני חולמת עלינו. אני לובשת שמלת כלה לבנה וצנועה. השיער הארוך נופל על גבי, וזר פרחים קטנטן על ראשי. אנחנו מתחת לחופה ואני לא מפסיקה לבכות. בכי של אושר, מאופק כזה. אתה מחייך אלי ואני נמסה. לא מעכלת שאנחנו עומדים להתאחד. ואני בוכה ובוכה, לא מצליחה להתרגל למחשבה שאני אהיה שלך לעד.
 
ובליל הכלולות, אתה עייף מאוד. גם אני.
אנחנו נשכבים על המיטה וכמעט על סף הרדמות.
עד שאתה מנשק אותי נשיקה קטנה. אני שוכבת על הגב, ואתה על הצד, מלטף אותי ועינייך בורקות. שנינו יודעים שנשיקה אחת קטנה ואתה כבר לא יכול להשאר אדיש.
 
בבוקר אנחנו קמים מחובקים.
מכורבלים בתוך הסדינים הלבנים.
אני מכינה ארוחת בוקר ואתה קורא לי "אישתי".
אני צוחקת ומשיבה "אישי" ואתה מדגדג אותי עד שאני אומרת "בעלי".
כי עם אהבה כזאת, איך אפשר לוותר על התענוג לקרוא לך "בעלי", בעלי האהוב.
 
ואני רק בת שמונה עשרה, ומפנטזת על חתונה ועל חיים משותפים.
לא חיה בתוך בועה וורודה, מודעת לקשיים בין בני זוג,
ומוכנה לזה.
 
מדמיינת את הילדים שלנו, החמודים, ואיך אמא שלך מלמדת אותי לבשל את מאכלי העדה שלכם. רק על הקטע הזה, הספקתי לכתוב לפחות עשרה עמודים במחברת, כוללים תיאורים ושמות ומאכלים וצחוקים ועולם שלם...
 
רוצה לקום לצדך בכל בוקר, ללכת לישון לידך בכל לילה.
להצחיק אותך, לצחוק ממך, לרגש אותך, להתרגש ממך, לפנק אותך, להתפנק ממך, לאהוב אותך, לקבל ממך אהבה. להיות שלך.
 
להכין לך אוכל, להתקלח יחד, לגדל ילדים מתוקים, לחוות איתך את היופי שיש בחיים. להרגיש אותך כמה שאפשר, כי אני אוהבת אותך כל כך...
 
וההוא עם החולצה הזוהרת חושב שהוא ירשים אותי ככה. צעיר ומגניב. יושב זקוף ומפלרטט תוך כדי עם בלונדיוניות חטובות ומרגיש גבר. שולח אלי מבטים כאילו אין מחר. ואני עם החצאית הסגולה ועם הקשת התואמת, מסתכלת עליו, וחושבת עליך.
 
איפה הוא ואיפה אתה.
 

תגובות

חזרה ליצירות